פרידה מוזרה, היא לא הרגישה שהייתי חסר לה. איך להגיב לה?

היינו בערך חודשיים ביחד. זה התחיל מאוד אינטנסיבי (5דייטים תוך שבוע) למרות שהבטחתי לעצמי שהפעם זה לא יהיה ככה מהר מאוד לא עמדתי בהטחה שלי. הייתה כימיה חיבור ומשיכה מההתחלה וזה הרגיש התחלה באמת טובה. היא עדיין בצבא ככה שבשבוע הראשון נפגשנו המון כי הייתה ברגילה ואחכ בגלל הקורונה חזרה לצבא לחודש. הגענו לרמת פתיחות מאוד גבוהה מהר מאוד ואמרתי לה דוגרי שלא רציתי לקחת מהר כי המון פעמים זה ממצה את עצמו מהר מאוד וגם שיתפתי את הפחד שלי מהמרחק ככ הרבה זמן וגם היא שיתפה את הפחדים שלה אבל סיכמנו שנעבור את החודש הזה וזה רק יבסס בסיס טוב לקשר.
בשבועיים הראשונים באמת הצלחנו והרגיש ממש טוב שנינו חיפשנו את הזמן לדבר בוואטספ בטלפון ובוידאו והיא אפילו רצה להגדיר אותנו כזוג בזמן הזה והייתה שמחה ובהיי מהמצב. אמרה כמה מתגעגעת ומחכה לצאת להפגש והחמיאה ופלירטטה וגם אמרה בחצי בדיחה ״גם אני אוהבת אותך״.שבוע שלישי דיברנו מעט פחות כי התחילה את התפקיד שלה שדורש ממנה הרבה זמן והייתה פחות פנויה וכמובן שזה ביאס אותי ואמרתי לה והתבאסנו ביחד (בעיקר אני)אבל הבנתי שזה המצב והיא כן משתדלת אז השלמתי עם המצב החדש. עד שהשבוע הרביעי הגיע ובו דיברנו פעמים בודדות, שוב היה חסר לי לדבר במיוחד ש3 ימים לפני שהיינו אמורים להפגש בן בית שלי נכנס לבידוד והיא אמרה שלא נפגש כי היא מפחדת. מן הסתם התבאסתי כי באמת חיכיתי לה חודש אבל הבנתי את החשש. מה שעוד יותר ביאס שאני לקחתי את זה קשה והיא הייתה אדישה לסיטואציה בטענה שבעינייה אם היא תתבאס כמוני זה סתם יוריד את שנינו. באותם ימים הייתי באמת בדאון רציני וציפיתי שהיא תהיה שם לעודד אותי כמו שאני נשארתי ער לילות שלמים כדי לדבר איתה בשעות שמתאימות לה ולשמוע את ההתבכיינויות שלה ולהיות שם בשבילה (מבחינתי אם אנחנו ביחד אז זה לגמרי ביחד מה שבאמת קרה עד השבוע האחרון) בכל אופן אחרי שדיברנו באותו שבוע פעם אחת בטלפון ובקושי בוואטספ ובאמת הייתי בדאון רציני אמרתי לה שאני באמת מאוכזב ממנה בהודעה. היא התעצבנה בטענה שמה אני פותח דברים כאלה בהתכתבות אמרתי שלא הייתה אופציה אחרת כי לא נפגשים ואין שיחות טלפון כמעט שבוע זלם ולא הייתה לי ברירה. באותו ערב מי שבידוד אצלי קיבל תשובה שלילית ובסוף קבענו להפגש במוצש. באותו סופש נסעתי למרכז למשפחה וחזרתי מוקדם יותר רק כי קבענו להפגש. חפני שחזרתי אמרה לי להתקשר אליה בקרוב כי צריכים לדבר.
בדרך שאני נוהג התקשרתי והבנתי את הוויב של השיחה. היא בגדול אמרה שזה קצת גדול עליה מה שקרה ושבשבועיים הראשונים שסגרה באמת היה לה טוב איתי והתגעגעה וממש ציפתה לצאת להפגש ושדיברנו המון ושהיה לה כיף אבל פתאום בשבוע האחרון משהו קרה ולא יודעת להצביע מה ולמה אבל פתאום זה לא היה ככה ופתאום שלא דיברנו בגלל העומס שלה היא לא הרגישה שזה חסר לה וגם לא התבאסה כמו שציפתה שהבינה שלא נפגש בסופש ובגדול אמרה שזה התחושות בטן שלה ושהיא התלבטה על זה כמה ימים ושזה היה אופטימי מדיי לצפות שנעבור חודש כזה בתחילת קשר. מצידי זה היה שבוע רע אבל לא סיבה להפסיק מה שהתחלנו אלא מעיין משבר קטן שמשאירים מאחור. בסופו של דבר סיכמנו שאודיע כשאגיע הבייתה וניתן לשיחה לחלחל ונראה אם נפגש. כמובן שהגעתי הבייתה ושלחתי הודעה, סיננה, קצת התעצבנתי כי באמת חזרתי מוקדם יותר בשבילה ואמרתי לה שהמינימום זה לפחות לענות. אז סיכמה שהיא אמרה את כל מה שיש לה ואם יש לי אז תשמח לשמוע פה (בוואטספ..) ושהיא באמת נהנתה איתה וקיוותה שזה יצליח אבל היא לא יכולה להתעלם מהתחושות ורגשות שלה ושזה לא הוגן בשביל אף אחד מאיתנו.
בעיניי זה שילוב של דברים גם מרחק להרבה זמן בהתחלה ןמן הסתם שלא מדברים ונפגשים שבוע שלם אז הכל יורד מעט, גם זה שהשקעתי גם מהזמן שלי וגם מהכסף שלי (עשיתי לה כמה הפתעות קטנות כדי שלא תהיה שבוזה בבסיס) גרם לה לקחת כמובן מאליו הכל. וגם שהייתי מעט דכאוני השבוע במקום להיות מי שאני ומי שהיא נהנתה מחברתו גרמו לה לקחת את כל הצעדים האלה אחורה.
בכל אופן לא עניתי להודעה הזו. כן יש לי מלא מה להגיד לה אבל בעיניי ממש לא מכבד לעשות את זה ככה בוואטספ או בטלפון במיוחד שכן הייתה את האופציה להפגש.
והיא ידעה שבאמת חיכיתי לה חודש שלם בבית כדי שתצא. ופשוט הסיטואציה נראת לי מוזרה כי מכון אני לא מכיר אותה מספיק כדי להגיד את זה אבל זה לא התנהגות שמאפיינת אותה גם חברה משותפת שלנו הייתה בשוק מזה.
מה דעתכם על כל הסיטואציה?
צריך להגיב לה או לא? יש דרך להחזיר את הגלגל שבוע אחורה לדעתכם ולתקן את זה? כי באמת הייתה תחושה הדדית שזה משהו ששווה את זה. (אחרי שאמרה בחצי צחוק חצי בדיחה שהיא אוהבת אותי תכננתי הסופש שנפגש להגיד לה את זה גם)