מרגיש ששכחו אותי. איך להתמודד?

היי , תודה לכל העוזרים ! סליחה זה ארוך .
אני קססה בן 23 , בזוגיות 5 שנים ומאורס .
לפני חצי שנה , קצת לפני תחילת הקורונה התחלתי להרגיש לא חשוב בפני אנשים אחרים אשר קרובים אליי כמו אמא שלי , זוגתי וכולי ..
התחלתי להרגיש ככה עקב רצף של בעיות שניהיו עם השנים , אתחיל מהנושא המרכזי אמא שלי -
גילו לאמא שלי לפני 6 שנים מחלה אשר נקראת "לופוס" .
מאז שהיא חלתה אמא שלי שינתה גישה לחיים , פעם אמא שלי הייתה נלחמת עבורי ועבור אחי ומאז שהיא חלתה זה השתנה .
זה התחיל בנושא הכלכלי , אמא שלי עזבה את העבודה שלה זמן קצר לאחר הגילוי ורוב הכלכלה נפלה עליי , כי המדינה (ביטוח לאומי) זה תהליך בירוקרטי ארוך ..
ובדיוק אז התחלתי צבא ולקחתי על עצמי את האחריות של כל הכספים שצריך בבית .
אז היו לי (חסכונות) שחסכתי , ועם הרבה קומבינות ומפקגים שהמליצו הצלחתי להוציא כסף מהצבא ועוד הלוואות שלקחתי מהבנק סה"כ הכל הסתכם בסכום של 60-70 אלף שקל שהבאתי לאמא שלי שהתפרס על שנה וקצת .
מעבר לכך עברתי לבסיס פתוח עם שירות של יומיות כדי שאוכל לשלב גם צבא וגם עבודה כדי להביא לאמא שלי כסף הביתה .
השירות שלי היה מ7 בבוקר ועד 13:30 ועבודה 3-4 פעמים בשבוע מ16 עד 22 עם הכנסה של 4-5 כולל השמכורת הצבאית שהייתי נותן לאמא שלי באופן מלא כל חודש.
ובנושא הבריאות אמא שלי כל השנים הללו לא טיפלה בעצמה כמו שצריך ודבר זה גרם לבעיות נוספות של מחלות נוספות שהתפתחו עם השנים .
ושלא תבינו לא נכון אני לא מצטער על זה שעזרתי , אבל אמא שלי פשוט לא העריכה ולא מעריכה את הדברים האלה שעשיתי בעבר וגם מה שאני עושה כיום .
כל המלחמות האלה גרמו לי לחוסר מנוחה ושקט , אני יצאתי מהצבא עם חובות של 70 אלף שקל בשביל שהבית לא יקרוס .
בתוך כל זה ניהלתי את החיים שלי , אם זה מבחינת זוגיות , בילוים , חברים ואפילו קצת מחשבה על איך אני יוצא מהבוץ הזה ..
לפני שנתיים השתחררתי מהצבא והתחלתי ישר לעבוד עוד כבר בחפשש התחלתי , בהתחלה עבדתי בתחנת דלק ועוד עבודה ובמקביל ניסיתי להתקבל לחברה גדולה בתחום האבטחה והתקבלתי אליה מיד , לאחר חודש וקצת אותו מקום ששכר את שירותי האבטחה של החברה שעבדתי בה התחבר אליי והציעו לי משרה בחברה עצמה , הסכמתי כמובן .
בתוך מרתון של שנה צמצמתי את החובות שלי בחצי , עם המון שעות נוספות וחוסר שינה בעיקר , בחיים לא התלוננתי ובחיים לא ביקשתי ממישהו שירחם עליי .
אבל מינימום שיעריכו אותי ..
אעבור לזוגיות שלי -
במהלך כל התקופה הזאת שציינתי כאן הייתי בזוגיות עם ארוסתי , ארסותי הייתה אז בת שירות שלא יכלה לעזור לי כל כך ואני לקחתי על עצמי לעזור יותר גם בזוגיות שלנו (אם זה לשלם במסעדות וקצת לעזור בדלק וכאלה) , הייתי מתנהל בנושא הכסף האישי שלי בעיקר ממינוס בבנק , הבנק הרשה לתת לי מינוס גבוהה וזה בעצם היה המחיה האישית שלי , כמובן שחברה שלי לא ידעה שהמצב כל כך גרוע אבל היא ידעה שהוא לא טוב .
אספר לכם קצת עליה שתדעו לקבל פרופיל , ארוסתי יש לה פחות יכולות ממני בנושא נפשי ופיזי , היא יותר זקוקה לשעות שינה נורמליות כמו 8 שע' בלילה ואוהבת לישון מוקדם ולקום מוקדם , בנוסף חברה שלי היא טיפוס שאוהב קצת להתלונן ולקטר וככה היא מרגישה פירוק נפשי .
לפני תחילת הקורונה אני וחברה שלי התקדמנו צעד אחד בקשר ועברנו לגור ביחד , גרנו בדירה של אמא שלי בזמן שאמא שלי הייתה אצל סבתא שלי בבידוד מוחלט בשל המחלה שלה , ותוך כדי אני וזוגתי בנינו יחידת דיור בחצר ההורים שלה ונרשמנו שנינו ללימודים (השלמת בגרויות).
כתוצאה מהלימודים והבנייה הדברים האלה גזלו לי המון זמן אשר דבר זה גרם לעוד בעיות בנוסף לשאר הבעיות שיש לי ...
בתחילת הבנייה החלטנו אני וחברה שלי שאנחנו לוקחים הלוואה מהחשבון שלי על סה"כ 30 אלף שקל כדי להשקיע בבניה של הבית .
תוך כדי הבנייה המשכנו לגור אצלי וחברה שלי הייתה בחל"ט , היה מעולה , בלי תלונות בלי כלום ... באמת פשוט מושלם ..
לאחר הבנייה עברנו ליחידה וזמן קצר לאחר מכן התחילן הבעיות , ארסותי חזרה מחל"ט לעבוד והתחילו הבעיות .
לימודים , עבודה בית בעיקר הבעיה הייתה שהיה לנו חוסר זמן אחד לשני דבר זה גרם למתח רב בזוגיות שלנו , הייתה ירידה בתקשורות הירודה שלנו , מיניות פחתה והמון מריבות על נושא העייפות של ארוסתי .
כמו שאמרתי , ארוסתי זקוקה לשעות שינה נורמליות ואם היא לא מקבלת אותם היא פשוט קורסת שאני ההפך וחיי תמיד היו מלאות בחוסר שינה ושלה לא .
דבר זה גרם לה פשוט להזניח כמעט כל דבר מסביב , לאחר התקופה הזאת הגיע תקופץ המבחנים שהייתה הכי לחוצה עבורי , 3 מבחנים בחודש אחד , אשר גרם לעבוד ערב הרבה וללמוד בבוקר ..
בתוך כל המבחנים והחוסר שע' שינה שלי וכל המלחמות שלי הצעתי לה גם נישואין .
אשר הסב לי אושר רב ! וכמובן גם לה , תקופה קצרה לאחר מכן התפוצץ הבלון ופשוט ארסותי שפכה הכל , שמפריע לה החוב המשותף לנו הבית , זה היא בתוך שיגרה , זה שאני לא מעריך אותה , שהיא מפחדת מהלכלה , שכולם קוראים לה עצלנית וכולי .
הייתי המום והדעמות עמדו לי בעיניים ולא ידעתי כל כך מה לעשות , כי באמת שאני נלחם ועושה הכל למענה ומוריד מעצמי כדי שלה יהיה יותר קל , אם זה מבחינת ניקיון הביתה , אני מנקה , מסדר , עושה כביסות וכולי כמובן שגם היא עושה אבל אני החלק העיקרי בבית ככה אני מרגיש בכל אופן , בנושא הכלכלי אני לא מגביל אותה בדבר ואומר לה שהיא יכולה לקנות ולבזבז .
לאחר כל המריבה וכולי זה פשוט פתח לי את העיניים ונתן לי להבין שכולם רואים אותי כרובוט כאחד שצריך לענות לתפילות של כולם .
וזה פשוט קשה ומעמסה ענקית ..
אחרי שהסברתי והכל אני שוקל לעשות מהפך בחיים , חשבתי לקחת הצעת מילואים שיש לי בגדוד ל31 יום ופשוט לנוח מכולם ולתת לכולם להבין מה אני עושה בשביל כולם כי פשוט זה נראה שלאף אחד לא איכפת מזה שאני על 6-5 שע' בלחץ ביממה , שאני עובד 9 שע' ביום וגם לומד עוד 5 שע' ביום , ומנהל זוגיות ודואג לבית , ודואג שארוסתי תיהיה מאושרת ושאמא שלי תוכל להתקיים .
מה לעשות ?