אבא שבשמיים... להתקרב אליו יותר? ולהרגיש מתרחק?

אני אוהב את ה'! מרגיש מאוד מחובר...באתי מבית מזרוחניק [דתי לאומי] הייתי בישיבת בני עקיבא עד כיתה ט' יצאתי משמה וניסיתי להתקבל לישיבות אך....רק ישיבה מסויימת שלא הייתה כלל טובה בשבילי רצתה לקבל אותי..כמובן שלא נשארתי שמה זמן רב..מאז יצאתי לרחוב הרבה גרתי עם חברים הלכתי לחפש בחורות..בנים..וגם מצאתי בקיצור לא נאריך...את ה' יתברך גילתי באמת שהייתי בן 17.5 הגעתי לישיבה אחת במאה שערים והרגשתי הרבה יותר מאושר והפסקתי לאט לאט את הכל, את הסמים אסיד וגראס וכל ה"כיף" שנעשה לי מכך...נגמלתי ממין אין בנים אין בנות...ווואו זה היה כך במשך 4 חודשים אהבתי את השם קראתי ספרים של רבינו הרדתי את השיער היפה והשחור הארוך שהיה לי..גידלתי במקומם פיאות יפות ומתוקות. לא אלאה אותכם התנתקרתי מהכל בנים בנות גראס דלקות חברים מפעם קיצר ישיבה באהבה להשם. נכנסתי למתיקות הגדולה של הגמרה לחוכמה אויי איזה חוכמה אין מהלכים כאלו בכל העולם הרגשתי שאני מרגיש שהכל משוחרר יותר עשיתי כמה תיקונים של אירגון ונשמרתם ממש ירד כל התאוות פשוט לא ייאמן..אלו הם תיקוני הארי שאותו ארגון מביא בהמלצת כל גדולי ישראל...אבל לא בזה עסקינן...בקיצור הכל היה מאוד טוב ויפה תודה לה'..5 ימים אחרי יומהולדת 18 שלי התגייסתי לצבא ליחידה מובחרת מחיל הרגלים. הייתי חייל 0/7 אימונים וכל זה פגשתי [והאמת כהרגלי כי הסתובבתי מלא וגם הייתי בהרבה מסיבות טבע] חברים יקרים מאוד אך מבחינה רוחנית התרסקתי כבר לאחר חודשיים בשירות...כן כן מי ששואל מגייסים גם חייליים דלוקים וסטלנים אז לא להיות מופתעים חחח..חוץ ממני כן? רבים בצהל מעשנים ונדלקים..אך רבותיי גם בזה לא נלאה אותכם- יצאתי לאחר 10 חודשים מהשירות שכבר הייתי בגדוד..בחודשיים האחרונים בשירות חזרתי לעישונים ולאסיד וכל ה"כייף" והצחוקים, מסיבות טבע, דלקות מטורפות, מינוייות מטורפת בנים בנות מי שבא..לאחר 4 חודשים לאחר שגרתי בדירת שותפים חזרתי לישיבה...רציתי מאוד..באמת! היה לי כל כך קשה לעזוב אבל הוו כמה יותר קשה לחזור איבדתי את הבית..וחזרתי! התעליתי בלימוד בטהרת המחשבה בדיבור נקי לא מלוכלך לשון הטוב על כל אחד קבלת ענווה והעיקר! כן? רק בהאבה כי אנחנו שונאים כפייה לא יכולים! והוא רוצה שנאהב אותו ולא רק נירא ו"אהבת את ה' אלוקייך-בכל לבבך 1 ובכל נפשך 2 ובכל מאודך3" 1 לבבך קדם לנפשך...בקיצור קורא גם רבינו לומד לאהוב את השם- וכרגיל גם שהייתי הידרדרות תמי הייתי מדבר עם השם וחזרתי לכך יותר...איי איי תודה להשם 10 חודשים נשארתי בישיבה..למעשה? עד עכשיו...יצאתי לבין הזמנים לכמה ימים ואין פשוט אין אני לא מסוגל לחזור לדרך שבה הייתי קודם..זאת אומרת בישיבה אני רוצה להמשיך ברוחניות אבל באיזה דרך? אני כל כך ניסיתי באהבה וגם הרגשתי בן אהוב! באמתת! אבל.......רגעים קטנים הורסים רגעים ענקיים! הכל לטובה רבינו אמר שנזכה להיות בשמחה תמיד...אפילו שחזרתי להכל באמת אפשר להאריך אבל איני יודע אם לא נגיע כבר למגבלה...קוראים יקרים..האם לחזור לישיבה שלי? כי אני חושב שבכל דבר יש ריקנות שנאמר בתהילים "ותחסרהו מעט מאלוקים" אנא אם מישהו פעם היה בעולם החרדי זמן מה וגם הרגיש שמתחזק מאוד ובאהבה...שיאמר לי גם מה הוא עשה...איך הוא התמודד..ולא דווקא במין בכלל לא כי אני ראיתי שלא פגמתי 10 חודש ויש לכך גם תיקונים..לא הרבה אבל איך לא נופלים בדעת....האמת שרק התבודדות...אין לי איך לנסח אחרת את השאלה אז מי שהבין הבין יהודים יקרים אשמח לעצתכם אפילו הקטנה ביותר! [ואין זאת שאלה על אלוקים וכו'..כי לי ולהרבה מאוד זה ברור שהוא קיים חלמתי אותו מלא היו לי חזיונות ראיתי דברים חזיונות חברים שעשו סיאנסים...בקיצור יש לנו אבא שמה בשמיים שאוהב אותנו מאוד..לאיזה דרך ללכת? לעבוד וקצת ללמוד חצי חצי? בקיצור תענו לי בבקשה....]