היי לכולם ! (:
לאחרונה עולות לי המחשבות לגבי הצבא, ראשית תדעו לכם שאלה מחשבות ולא גישה שבה אני נוקט בחיים,
אני מרגיש שאני לא מתחבר לחברה הישראלית בעיקר לא כשזה בצבא, כל העניין של הקולקטיב המאצ'ואיזם והמילטריזם הם לא התחביב שלי, אני לא מורעל ללכת לקרבי או משהו כזה, אני לא מעוניין להיות הכלי משחק של המדינה הזאת, שהשאירה לבני גילי להתמודד עם כל כך הרבה חרא, אני חושב על הצבא באופן רציונלי ולא ריגשי-פטריוטי, בדגש על השאלה מה זה יביא לי? החיים לא מחכים לי בזמן שאני מכיר כמה בני גילי בודדים מאירופה שבגילי מתחילים ללמוד באוניברסיטה בלי הקטע של הצבא, בכלל את העתיד שלי אני לא בטוח אחיה פה. הרי מה הטעם ללכת לצבא? אם גם השכר נמוך וגם חלק משנתיי הטובות בחיים יילקחו לטובת המדינה, אני לא אומר את זה בקטע של להתבכיין, אני אומר את זה בקטע של מה הטעם.
תחסכו ממני את כל ההייט ועזבו אותי מאגואיסט ולא אגואיסט, אני מתייחס לפאן האישי. בבית לוחצים עליי ללכת למסלול עתודה ברפואה, אבך אני לא רוצה להיתקע בצה"ל בבסיס בדרום בחדר עלוב בגיל 29 מקשיב לבעיות של חיילים שרוצים גימלים.
אני רוצה להנות בדרך שלי, בלי שיגידו לי לאן ללכת ומה לעשות. אני מאמין באינדיבידואל ולא בקולקטיב דבר שהפוך במדינה הזאת. אם לא עפתי על מערכת החינוך עד עכשיו, מה הטעם להיכנב לגוף שידפוק אותי יותר, וידרוך עליי פה ושם.
המצב הכלכלי בארץ לא מדהים, והדור שהולך להידפק זה הדור שלי, היוקר מחייה יעלה ואני אצטרך לעבוד יותר. הסיבה המרכזית שתגרום לי להתגייס היא הסנקציות שאני אקבל בעתיד והאפליה בגלל שלא שירתתי בצבא.
יש לי לא מעט חברים מורעלים שבטוחים כי הטופ של החיים זה לשרת ביחידה של קרבי, אני לא כזה זאת לא ההנאה שלי בחיים או מה שמרגש אותי. עוד אציין כי למדתי פעם בפנימייה יחסית נחשבת והבנתי שהחיים ביחד לא הכי מתאימים לי.
אני אשמח לעצות ולניסיון האישי שלכם לגבי התפישות שלכם על הצבא והחיים, אני אשמח לדיון בוגר ולא שיפוטי ודורסני, בסופו של יום כולנו בני אדם עם רגשות.
ועוד משהו, תשמרו על עצמכם בתקופה הזאת זה באמת באמת חשוב שננצח את מגיפת הקורונה בארץ כבר. (:
תודה לכל העונים! (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות