נשארתי לבד בלי אף אחד.
זה התחיל מהילדות שלי, שחוויתי התעללות בבית מההורים (מהאמא במיוחד)
בגיל 16 התחלתי לקבל התקפי חרדה, ודכאונות.
השתמשתי בסמים תקופה ארוכה, והכרתי מישהו בגיל 18, חיינו ביחד שנתיים ,תקופה בין היפות שהיו לי.
בחיים לא אהבו אותי כמו שהוא אהב, וגם אני אהבתי אותו.
זה נגמר בגלל שהוא ניהיה אובססיבי אלי, והכל הסתבך.
כל התקופה לא היו לי חברים, הייתה לי רק חברה אחת טובה.
שאהבתי אותה ונתתי הכל בשבילה.
שאני והבן זוג נפרדנו היא הציעה לי לשכור אצלה חדר.
הסכמתי ועברתי לגור אצלה.
אמא שלה גם גרה איתנו..
התחלתי לצאת עם מישהו והוא היה בא אלי הרבה..
קרה איזה משהו עם החברה והאמא ובסוף יצא שהכל נגמר בריב ענק, הייתי צריכה ללכת משם מיד וארזתי את החפצים שלי והסתלקתי ועד היום אני והיא לא דיברנו.
נותרתי עם הבחור שיצאנו באותה תקופה והוא הציע לי לבוא אליו, כי לא היה לי לאן ללכת.
(בבית אין לי חדר, אין לי כלום)
הסכמתי, ועברנו לגור אצלו אצל ההורים ומשם עברנו לבד, יצאנו חצי שנה בערך, והוא כמעט לא הפסיק להתעלל בי, נפשית ופיזית, אני לא אפרט אבל אני ממש בטראומה ממנו.
פחדתי ללכת ממנו ולהישאר לבד, תמיד ניסיתי לתקן.
סיפרתי להורים והם ראו שאני במצב נורא והם רצו שאבוא הביתה.
בסוף לפני כחודש בערך סיימתי את המערכת יחסים הרעילה הזאת ופשוט הלכתי בין לילה.
הלכתי להורים בחזרה, אין לי כאן כלום עדיין, אני בלי עבודה גם בגלל המצב, ומרגישה שכל חיי התעסקתי רק להילחם.
וגם עכשיו. אני לבד לגמרי.
וזה מביך להודות בזה, וגם כל הסיפור הזה באמת בקטנה.
אני יודעת שאני צעירה ,אני גם נראת מאוד טוב, אבל משהו בתוכי פשוט מת.
כל השמחת חיים הכל נעלם, אין לי חשק לכלום, כל הזמן חושבת ותוהה אם זה ישתנה או יחמיר?
אני מתביישת להיות לבד או שיראו את זה.
זה גורם לי לשאול, האם משהו לא בסדר בי? למה זה קורה לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות