מתקשה להחזיק את עצמי, זה המאמץ והקו האחרון שלי לפני התחנה הסופית

הי אני בן 28, כמו כולם אני מנסה לפתח את עצמי. ליצור. ליהיות אני. אבל אני כל הזמן מקבל תמיכה ירודה מהסובבים. כולם כל הזמן מורידים אותי. סופו של דבר מצאתי את עצמי שנה יום יום מעביר במיטה. קשה לי, אני סובל מאובדנות שעכשיו ממש מתפרצת לי בגלל שאנשים חושבים שזה מצחיק לשחק על זה. יש בן אדם אחד שפעם קראתי לו חבר והיום אני סובל ממנו יותר מידי ואיתו הצטרפו אחרים. ניסיתי להסביר להגיד להם שחאלס העיניין לא סבבה בכלל והגעתי למצב שאני נילחם באובדנות שלי בגללם שוב.
כאילו אנשים ממש שמחים כשהם גורמים לך לסבול.
אני לא מצליח למצוא עבודה בגלל הקורונה ואילו הרצון שלי למצוא עבודה נעלם כבר. הרצון של להתפתח ולהתקדם נכבה. העלו לי את האובדנות והדבר היחידי שנישאר לי זה רק לצלם את עצמי בפעם האחרונה ואילו בסוף את הרשימה השחורה של אותם אנשים

אני לבד מידי כי חיי החברה שלי ניגדעו בגלל אותם אנשים. אינני מדבר יותר והביטחון שלי ירד. לא מרגיש כבר טעם לנסות דברים או לצאת מהמיטה. שום פסיכולוג ושום מכון לתמיכה נפשית לא עוזר בדבר הזה, רק בנאדם שאני יכול לקרוא לו חבר זה מה שאני צריך. לצערי זה לא משהו שאפשר למצוא. אני עייפתי מלנסות ועייפתי מלחפש
פשוט לא יודע כבר מה לעשות חוץ מלקוות שכל הסרט הזה שניקרא "חיים" יגמר.

אני כל פעם נופל שוב ושוב לעישון קנאביס כי זה הדבר שמחזיק אותי בכל הבדידות הזאת. הדבר היחידי שמרדים לי את כל הכאב הנפשי שאני חווה ואת כל המחשבות האובדניות האלה. למרות שאני מנסה כל פעם מחדש להפסיק. וגם להפסיק לעשן סיגריות. לצערי בכל פעם שאני מגיע לנקודה בה אני כימעט מצליח אני מקבל שוב אתה פרצופים המגעילים האלה, את החוסר תמיכה הזאת, את הגישה הכועסת של אנשים וסיפורים ממש מוזרים שאני מגלה שמעללים עליי.



סך הכל יש לי לב רחב ואני אוהב לתמוך באנשים, חיוכים עושים לי טוב וחברים שמשתפים בסיפורים. אני אמנם לא הכי טוב בכל דבר ואמנם אני בנאדם שסובל מאובדנות כל החיים אבל בכל זאת נילחם. אני לא הכי חזק בעולם ולא חכם כמו אנשי גדולות, אבל אני גם קיים בעולם הזה וגם לי מגיע חבר אמיתי.

"אתה צעיר יש את כל העולם בפניך" זה משפט טריקי. בזווית של אדם בודד בן 28 אתה בכלל לא צעיר, בראש ניהייתי זקן כבר ואני חושב רק על מוות ופנסיה, לרגע שאוכל באמת לשבת עם סיבה מוצדקת ולא לעשות כלום ולהיזכר בימים הטובים. אני התייאשתי כל כך מלהתקדם והתייאשתי מחיפוש עבודה שלא ניגמר. התייאשתי מיצירות שאני עושה והתייאשתי חברתית.

אין דבר כזה חברים
אין דבר כזה הצלחה
אין דבר כזה אהבה
אין דבר כזה חלום
אין דבר כזה שייכות
אין דבר כזה חיים
אין דבר כזה התקדמות
אין דבר כזה אושר
אין דבר כזה תמיכה
אין דבר כזה עבודה
אין דבר כזה זוגיות
אין דבר כזה אנושיות

מאמין שמאמץ הכי גדול שהצלחתי בינתיים זה להגיע לפה, וגם אשאר פה ואחכה לתשובות שלכם כי באמת זה המאמץ והקו האחרון שלי לפני התחנה הסופית
הבקשה היחידה שלי היא תיהיו אמיתיים ואל תזלזלו