לא הייתי בשלה לזוגיות, עשיתי טעויות ופגעתי בו בדרך. עכשיו אבודה ומבולבלת

היי לכולם, קצת ארוך אבל חייבת שתבינו את הסיפור במלואו...
אספר לכם בקצרה על הזוגיות שלי- מדובר בזוגיות מושלמת בת שנתיים שעברה וחוותה טלטלות שהביאו אותנו למצב מעולה עם הבנה מקסימלית אחד של השנייה, הבעייתיות הייתה בעיקר בי כי אני אדם לא קל. בן זוגי למד להתמודד איתי כמו שאף אחד לא ידע.
מעבר לבעיות שהוא למד להתמודד איתן שזה בעיקר פרצי עצבים שלמדתי למתן, יש בעיה יותר גדולה. התסביכים שלי. אני עדיין בשירות הצבאי, לוחמת משרתת עם בנים ביום יום ולאחרונה הבנתי שאני לא באמת בשלה לזוגיות עם כל האהבה שלי אליו.
הייתי בקורס ובזמן הקורס אני והבן זוג היינו פרודים, הקצין בקורס שם עלי עין מסתבר וכשהסתיים הקורס ואני ובן זוגי חזרנו לקשר אותו קצין התחיל לשלוח הודעות, לא אחפור יותר מידי אבל סוף פסוק זה נמשך כמה חודשים שהוא שולח הודעה חסרת משמעות פעם באף פעם, בן זוגי לא אהב את זה והוא הזכיר אותו המון מה שהפך את הקצין הזה למרכזי בקשר. עם הזמן שהוא מזכיר אותו כל כך הרבה, התחלתי כבר לחשוב עליו בעצמי ולאבד את זה ולהתבלבל. בן זוגי ידע שאני מבולבלת ממנו ולקחנו הפסקה וחזרנו כי באמת באמת האמנתי שזה עבר ורק אותו אני רוצה, בנוסף התקשרתי לקצין ואמרתי לו שההודעות לא מתאימות ושיפסיק. עבר עוד זמן וזה נגמר כשהקצין היה באיזור המגורים שלי באיזה יום הולדת ואמר שאקפוץ למקום להגיד שלום, שאלתי את בן זוגי אם זה בסדר והוא התחרפן מעצם השאלה ולא דיברנו באותו ערב. ראיתי איך הוא הגיב ואמרתי שאין מצב שאלך! אחכ בחשיבה תמימה ומטופשת החלטתי לנסוע אבל כדי להגיד לו פנים מול פנים שיפסיק ליצור איתי קשר, אמרתי לעצמי שלא אספר לבן זוגי על הפגישה הקצרה הזאת כי זה נטו כדי לשים לזה סוף.. הפגישה לא התנהלה כמו שציפיתי, ישבנו ברכב והרגשתי סוג של פרפרים לידו שלא תרמו לאווירה כלל, הוא ניסה לנשק אותי ולא נתתי לאחר מכן ניסה לגעת והיו כמה שניות רצופות שהוא מצליח לגעת בי עד שמצאתי את הכוח לעצור אותו. למחרת בבוקר סיפרתי לבן זוג שלי שנפגשנו אך לא את תוכן הפגישה, הוא הצהיר מראש שאם נפגשנו זה נגמר ביני לבינו ולכן ידעתי שאין טעם לפגוע בו יותר.
עברו שלושה שבועות, בן זוגי מאוד פגוע מבחינתו חציתי קו אדום למרות שהייתי מודעת להשלכות, יצא לנו לדבר ובהתחלה הוא לא יכל להסתכל עלי ועכשיו הוא קצת נפתח ואני מאמינה שיש סיכוי. אני מתחרטת מעמקי נשמתי על עצם הפגישה, אבל יודעת שאם היא לא הייתה מתקיימת לא הייתי מצליחה להמשיך. אני רוצה קשר רציני ואני רוצה להיות רק איתו, אבל אני מוצאת את עצמי מבולבלת מאוד כשמישהו רוצה אותי וזה קורה המון. בנוסף איך אחזור לקשר כשאני יודעת שאני מסתירה ממנו את התוכן של הפגישה שהוא כל כך פגוע ממנה? אני לא רוצה להיות כזאת, אני רוצה איתו משפחה ועתיד בכל ליבי, איך נפטרים מהאופי הילדותי הזה? מהרצון לטרוף את כל העולם ולאסוף ריגושים? כי אני כבר הבנתי שאין בזה כלום! ובנוסף, האם זה מספיק שטותי ולא רציני כדי להסתיר את מה שהיה בפגישה? יש לי מה לאכול מצפון על זה?