שלום,
אני בת 29, יש לי עוד 2 אחיות קטנות ממני, הקטנה ביותר (19) עדיין גרה בבית, ואני והאחות הגדולה יותר (27) גרות בערים שונות. אמא שלנו חלתה בסרטן השד לפני 11 שנים, עברה ניתוח לכריתת שד וטפו טפו היא עדיין איתנו, בריאה ונמצאת במעקב קבוע לוודא שאין החמרה במצב. מאז שהיא חלתה היא נהייתה בנאדם מאוד שלילי (אולי הייתה כזו גם לפני והייתי צעירה מכדי להבין את זה כמו שאני מבינה היום). כל דבר שאנחנו עושות לא טוב לה ומלווה בביקורת. תמיד אנחנו טועות או עושות לא נכון או לא מקשיבות לה. שמעתי ממנה דברים מאוד קשים לאורך השנים, דברים שאחרים אולי לא יוכלו לסלוח עליהם. היא האשימה אותנו בזה שחלתה בסרטן, אומרת שחבל שאין לה משפחה כמו שהיא רצתה וחבל שלא התחתנה עם מרוקאי ונתקעה במשפחה של פולנים. אבא שלי לא אדם רגיש אבל עוזר בכל הדברים הטכניים ומבשל ומנקה. זה לא טוב לה. היא מטיפה לו על בסיס קבוע שהוא לא מתייחס לרגש שלה ולא אכפת לה שהוא לא מסוגל. ניסינו לדבר איתה כל אחד בדרכו שלו ולנסות לגרום לה להבין שהשליליות שלה מרחיקה אותנו. היא מסרבת לקבל שהיא שלילית, אומרת שאנחנו לא רואים את מי שהיא באמת וסתם עושים יד אחת נגדה. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני מנסה לא לקחת אותה ללב, אבל אני אדם רגיש ויש הרבה רגעים שהיא מצליחה לשבור אותי. אתמול היא עברה ניתוח בעין ולי היה יום מאוד עמוס אבל התקשרתי אליה בבוקר ושלחתי הודעות לאורך כל היום. היום בבוקר הדבר הראשון שהיה לה חשוב להגיד זה כמה היא מאוכזבת ממני שלא התקשרתי אליה, ולא אכפת לה שהיה לי יום עמוס. וזה למרות שאני יודעת שאחותי כן התקשרה והיא ניתקה לה בפנים כי לא רצתה לדבר. היא רק מחפשת על מה להתלונן. אני מיואשת כבר. מה עושים עם דבר כזה? היא מודה שהיא בדיכאון אבל מסרבת לקבל טיפול ואנחנו בינתיים משתגעים כבר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות