שלום,
לפני חודשיים חברה שלי נפרדה ממני. היינו ביחד חצי שנה. אמנם לא הרבה זמן אבל הקשר היה מאוד אינטנסיבי. התקרבנו די מהר, בילינו את רוב הזמן ביחד, היינו ביחד בחו"ל, הכרנו את המשפחות, החברים זה של זו וכבר דיברנו על לעבור לגור ביחד. אחרי זמן מה התחילו לצוץ קשיים שבעיני הם טבעיים בזוגיות, כל מיני ריבים ופיוסים וספקות לגבי הקשר. בשבועיים האחרונים לקשר הריבים הפכו יותר ממושכים ובמקביל היא עברה תקופה של הסתגלות מלחיצה לשגרה חדשה של לימודים ועבודה. הלחץ שלה מהריבים בינינו ומהשגרה החדשה שלה גרמו לה להחליט שזה לא הולך וצריך להיפרד. ידעתי שקשה לה אבל הנחישות שלה לסיים את זה הייתה הפתעה גמורה בשבילי וחשבתי שהיא תתחרט או לפחות תיתן מקום להתלבטות, מה שלא קרה. היא צעירה ממני ולא היה לה הרבה ניסיון קודם בזוגיות וניסיתי להסביר לה שריבים, ספקות ולחצים זה טבעי ושנוכל להתגבר על זה כי אנחנו אוהבים. היא הסכימה עם זה בהתחלה אך לאחר כמה ימים רצתה להיפרד לגמרי ולנתק את הקשר. לא דיברנו מאז. לא הצלחתי להבין איך אפשר להתנתק כל כך בקלות מקשר שהרגיש כל כך נכון. היו לי מערכות יחסים רציניות בעבר אבל מעולם לא אהבתי כמו שאהבתי אותה, וקיבלתי ממנה את הרושם שזה הדדי. אני עדיין מתוסכל לגמרי מהפרידה ועם תחושה של החמצה איומה. עם כל הכאב, הכעס והאגו השבור אני עדיין אוהב אותה ומקווה שהיא עדיין אוהבת אותי, למרות שכבר אין לי אינדיקציה לכך. אני נלחם ברצון ליצור איתה קשר ולנסות לשכנע אותה שוב, כי אני יודע שאי אפשר באמת לשכנע לאהוב, וכי היא ויתרה עליי בסופו של דבר. מצד שני, תמיד יש את הקול בראש שאומר לנסות שוב. אולי הנסיבות השתנו? אולי הפעם הדברים יהיו אחרת, אולי גם היא תצליח לראות שזו הייתה טעות. אני לא מצליח לוותר על הרעיון. מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות