כשהייתי בת 14 היה לי חבר וסיפרתי אחרי שבוע רק לאמא שלי והיא דווקא הייתה בעד ולא הייתה לה בעיה מזה אבל שתינו ידענו שעדיף בינתיים לא לספר לאבא שלי. אחרי תקופה של חודשיים שהייתי נפגשת איתו בלי שאבא שלי ידע (ואמא שלי כן) גיליתי לאבא שלי שאני יוצאת איתו לאכול והוא אמר לי לחזור מיד הביתה ולא להמשיך את הפגישה הזאת. ניסיתי במשך כמה ימים להסביר לו שזה בסך הכל לצאת לאכול איתו ולא מעבר אבל הוא לא הסכים בשום פנים ואופן ואמר את המשפט הכי שוביניסטי שיש : "אני לא מסכים לך חבר וזהו. אם היית בן אז הייתי מרשה לך חברה וגם עוד הייתי רוצה שתסדרי לי אחת" ובתור פמיניסטית זה היה מאוד מעצבן. אז הבנתי שלדבר איתו זה ראש בקיר והמשכתי להיות בזוגיות עם החבר הקודם שלי, ובסוף היינו שלוש שנים ביחד בלי שהוא ידע מזה והבנתי שעדיף שגם אמא שלי לא תדע ופשוט ככה זה היה. בסוף נפרדנו בגלל סיבות אחרות לגמריי. עכשיו אני כבר עוד מעט בת 18 ויש לי חבר חדש כבר שלושה חודשים ואני פשוט לא יכולה לספר לאבא שלי עליו! הוא ממשיך להיות פרימיטיבי, הוא כועס כשהוא שומע שאני מדברת אפילו עם בנים! אני לא יודעת כבר אם לחכות עד לגיל 18 בשביל לספר לו או מה לעשות בכלל במצב כזה? אני רוצה שיהיה לי חבר, אני נהנת בחברתו ועובדה שהזוגיות שהייתה לי עם האקס הייתה מאוד טובה וחזקה למרות כל הקושי הזה! ואם הוא "דואג לי שאני לא אקיים יחסי מין" - אני אחליט מתי אני רוצה ומתי לא. הוא לא אמור להתערב בזה בכלל וזה לא עניינו, לפחות ככה לדעתי. אז האם לחכות עד לגיל 18 שאני כבר עצמאית כדי לספר לו? או לנסות לספר לו כבר עכשיו למרות כל מה שהוא אמר? מדובר בעוד בערך חמישה חודשים... מה אתם הייתם עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות