שכר דירה להורים של הבן זוג. האם זה לגיטימי לבקש ממני?

אשמח לדעה הרווחת..
הבן זוג ואני קרוב לחמש שנים ביחד. עברנו לגור ביחד כשהתחלתי ללמוד בדירה שהוא כבר התגורר בה ושייכת להורים שלו. לפי שהתחלתי ללמוד חסכתי כדי לממן את עצמי בשנים הראשונות לתואר מאחר וידעתי מראש שלא אוכל לעבוד, שיהיה לי עמוס ולהורים שלי אין איך לעזור. הבן זוג גם סטודנט אבל נתמך 100% מההורים. כשעברתי הם ביקשו ממני לשלם שכר דירה. בהתחלה היה לי ברור שאני אשלם חשבונות ומה שמעבר אבל לשכר דירה לא ציפיתי וזה כאב לי בבטן. סיפרתי לעצמי סיפורים.. שהם אולי צריכים שנה לסמוך עלי.. אחרי שעברה שנה פניתי לחבר והוא אמר לי שהוא יודע שזה לא בסדר לדעתו והגיע הזמן שאני אפסיק לשלם. מנקודה זו התחילה מסכת עינויים. בה הבן זוג התהפך לגמרי ואמר שהוא לגמרי בצד שלהם וזה לגיטימי לגמרי לדרוש ממני שכר דירה ושאם אין לי שההורים שלי ישלמו כי יש להם ילדה וההורים שלו לא צריכים לממן אותי. כמובן שבאותו רגע לקחתי את הרגליים ונפרדנו. הרגשתי נורא. חבר שלי בן אדם זהב ובחיים לא הייתי מנחשת שהוא התנהג ככה. היינו בתקופה כל כך לחוצה, שנינו בלימודים.. אחרי חודש ישבנו לדבר והוא הסביר לי שהוא היה כלוא בינינו ואין לו איך לעזור לי כרגע אבל מבטיח שימצא דרך.. שההורים שלו אוהבים אותי ואהבה שלהם לא מותנית בכסף.. ובזמן הזה קראתי הרבה והבנתי שיש משפחות שדורשות מהבני/בנות זוג שכר דירה. אבל ישב עלי החוסר שיוויוניות, ההסתכלות על הבן זוג שלי כלבד בעולם ולא עלינו כזוג שכבר היה שלוש שנים ביחד. החוסר רגישות לזה שאני סטודנטית גם לתואר מאוד קשה.. והם ידעו כמה קשה עבדתי לפני כדי לממן את עצמי. הרי בסופו של דבר גם אני וגם הוא עובדים כל כך קשה בשביל שיהיה לנו קל בעתיד, שניהיה עצמאים ולא נצטרך מאף אחד כלום. בסופו של דבר חזרנו ואנחנו עדין גרים בדירה. עשיתי את זה בשבילו ועד שנעמוד על הרגליים כדי שנוכל לעבור אבל לא משנה כמה זמן עובר הסיפור הזה ממש יושב עלי..אני מתביישת להגיד שאני משלמת שכר דירה.. תמיד אותם מבטים ותמיד אותם שאלות של איך רק את משלמת.. או איך את בכלל משלמת.. אני מבינה שנכס שלהם אבל פשוט עצם הבקשה גורמת לי להרגשה כזאת מנוכרת של היי תזכרי שאנחנו אוהבים, אבל עד לכסף..