אני בת 26, נרשמתי השנה לתואר ראשון התחלתי לפני חודש וחצי.
נרשמתי לתואר מהסיבות שכך ״צריך״ ומלחצי הסביבה (גם ההורים שלוחצים וגם שרוב הסביבה שלי בני גילי בלימודים אקדמאיים).
עכשיו הדבר הוא כזה- אני לא מרגישה שתואר זה מה שיסדר אותי בחיים. אני תוהה האם לימודים זה בשבילי? הרי לא התחלתי עד הגיל שלי כרגע מהסיבה שלא ידעתי בכלל מה ללכת ללמוד.
אני עובדת בעבודה (אמנם עבודה מזדמנת) אבל טובה עם משכורת ממש יפה , אני גרה אצל ההורים עדיין ויכולה לחסוך ממנה סכום יפה (ואף חסכתי כבר בעבר ).
בקיצור העניין הוא שאני מרגישה שתואר רק מגביל אותי. שאני אוציא עשרות אלפי שקלים על תואר (מכללה איזור המאה אלף שח ) , אני אוריד במשמרות ולכן לא אוכל לחסוך עם שאר ההוצאות שיש לי בנוסף ללימודים ובנוסף עקב על ההוצאות לא יכולה לצאת מהבית בשנות התואר. מרגיש לי בזבוב עצום של זמן וכסף שחבל לי עליהם.
אני יכולה בזמן הזה לעבוד ולחסוך ובעה בהמשך לצאת גם מהבית.
אני חושבת שלחשוב על עוד ארבע שנים שאסיים ותיהיה לי נק פתיחה טובה עפ עבודות בעתיד זה נכון, אבל למה לחשוב על משכורות עתידיות כשאני יכולה לעשות אותן עכשיו. (שוב אני עושה אחלה כסף בעבודה עם בונוסים טובים) .
צריכה עצב האם דעתכם היא שכדאי לי לעזוב את התואר וללכת בדרך חשיבה שלי ? או להמשיך בעל כורחי?
האם בלי תואר באמתתת כלכך כלכך קשוח להסתדר בחיים? בן זוג / חברים/ משפחה יסתכלו עליי בצורה עקומה ?
תודה רבה לעונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות