אני זוכר את עצמי תמיד כאחד שממש קשה לו להתאהב. הפעם הראשונה כשבאמת הרגשתי שהתאהבתי במישהי היה לפניי 4 שנים. כשהייתי בן 15, אבל לא עשיתי עם זה ממש משהו כי ידעתי שהיא לא תרצה אותי, אז השארתי את זה בגדר החברים הכי טובים.
עכשיו, לפניי כשנה, יצא לי להכנס עם מישהי לזוגיות, היה נחמד וכייף, דיברנו איזה חודשיים לפניכן, ומפה לשם נכנסנו לזוגיות, אמרתי ניתן צ'אנס (וזו הייתה טעות שלי, לחלוטין, הייתי צריך להתאהב ולא לזרום). ובלשון המעטה, אני לא הרגשתי כאילו אני באמת אוהב אותה, היא התאהבה בי, אבל זה לא היה הדדי מהצד שלי. אז חתכתי את זה כמה שיותר מהר כדיי שלא אגרום לה לחיות באשליה.
ועכשיו, כיום, אני דיברתי עם מישהי במשך שנה, נקרא לה שקד (שם בדוי), בהתחלה היו לנו שיחות רגילות, לא משהו מיוחד, עד שאחריי הפרידה שלי עם האקסית, התחילו להיות לי איתה שיחות ממש עמוקות עם שקד. אז לאחר תקופה ארוכה של דיבור עמוק וצחוקים, התחלתי להרגיש שאני מאוד מאוד מחבב אותה. מה שלא הרגשתי המון זמן.
אז החלטתי להציע לה, וקיבלתי סירוב :(
וזה לאיו דווקא מה שביאס אותי, אלא, עכשיו הבנתי מה גורם לי להתאהב, זה זמן וידידות עמוקה. אבל אני לא מבין, זה מטריד אותי, איך לא לגרום לידידות של המון זמן להגיע לפרינדזון?
קשה לי להתאהב מהר, אני לא יכול, אני צריך שתהיה ידידות עמוקה כדיי שאוכל להרגיש משהו, וכשאני אומר ידידות עמוקה, אני מתכוון לזה שהידידות תמשך לפחות חצי שנה - שנה.
אני לא בסדר? משהו בי דפוק?
למה הרבה בנות כיום מתאהבות כ"כ מהר? (שמעתי את זה מידידה שלי)
פשוט באמת, בעייני אני נראה סבבה לגמריי, יש לי הומור אחלה, בעיות עם ביטחון עצמי אין, אולי אני רק מעט ביישן. אבל - פשוט לוקח לי המון זמן עד שאני נפתח. זו יכולה להיות בעיה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות