מצד 1 רוצה להתחיל את החיים, אבל מצד שני יש לי רגשות אשם

מגיל קטן אני מרגיש שהמשפחה שלי תלוייה בי .
90% מהזמן אני הייתי המפרנס היחיד בבית
ע"ח הלימודים שלי בבי"ס פרשתי מבי"ס בכיתה י'
ו3 פעמים בשבוע למדתי במסגרת של קידום נוער שבה איכשהו הצלחתי לעשות בגרות אקסטרנית ורוב הזמן עבדתי בשיפוצים וסבלות ,כי הורי לא יכלו לעבוד באותה תקופה אבא שלי היה רוב הזמן שיכור ואימי כמעט חירשת לגמרי והיא לא יודעת עברית טוב .(וזה מקטין לה משמעותית את הסיכוי למצוא עבודה )

מגיל צעיר טיפלתי ב5 האחים הקטנים שלי , וניקיתי בישלתי החלפתי להם חיתולים לקחתי אותם לקופ"ח
שהיו חולים עזרתי להם בשיעורי בית ו...
והורי פשוט רוב הזמן לא היו בתמונה . בהתחלה אימי התייחסה לאחים שלי הקטנים ודאגה לנקיון והאוכל אבל אח"כ שהייתי בן 12 היא נפצעה בתאונת דרכים שבגללה היום היא בקושי מסוגלת ללכת (הולכת עם קביים) והיא נכנסה לסוג של דיכאון והיא כמעט ולא מתייחסת לאחים שלי הקטנים ורוב היום רואה טלוויזיה .

והבעייה החמורה יותר אצל אבא שלי שלעומת אמא שלי הוא בריא לגמרי יודע עברית במקצוע שלו הוא מוסכניק ויש לו רשיון ג' ורשיון לטרקטור (מה שמגדיל את הסיכויים שלו למצוא עבודה )
אבל הוא בחר להישתכר ולהסתובב ברחוב עם החברים שלו כמו ילד בן 15 ,במקום לדאוג לדאוג למשפחה שלו

ובגלל זה אני עשיתי את כל מה שהוא היה אמור לעשות וויתרתי על רוב הדברים שתכננתי לעשות
על בי"ס ,ועל שירות קרבי בצה"ל ,ועכשיו גם אולי על לימודים אקדמיים וכל העתיד שלי . ועל כל התכנון שלי להתחיל חיים חדשים לגמרי בעיר אחרת בווייב רגוע יותר ולהפסיק לחיות באווירה של "מבט כואב" והרבה דאגות 24/7 . כמו כל חייל משוחרר ממוצע .

כרגע המצב טיפה השתפר אחרי ביקור בית של קצינת ת"ש והמפקד של אח שלי והוא קיבל ת"ש7 תשמ"ש ואישור עבודה והתחיל לעבוד ,ואבא שלי התחיל
לעבוד בעבודות מזדמנות בניקיון (אבל הוא עדיין אלכוהליסט שרוב הזמן לא נמצא בבית ) .
והאח הכי קטן שלי כבר בן 9 ומסוגל להסתדר בעצמו פחות או יותר . ואמא שלי מקבלת קצבת נכות

ובגלל זה חשבתי שאני כבר יכול לעזוב את הביית ולהתחיל להתקדם בחיים . אבל כשאמא שלי ראתה שאני מחפש דירות היא התחילה לבכות ולעשות לי רגשות אשם שאם אני עוזב כל המשפחה מתפרקת ושוב הרווחה תיקח את האחים שלי לפנימייה
ושאני היחיד שעוזר לה , ושבלי המשכורת שלי הם יזרקו לרחוב ולא יהיה להם אוטו (האוטו שלי שבו אני לוקח את אמא שלי לטיפולי פיזיותרפיה ומסיע את האחים שלי לבי"ס ואת אבא שלי לעבוד ) .

ואח"כ היא הציאה לי רעיון הזוי ובלתי אפשרי שאני יסע כל יום מטברייה לאוניברסיטת ת"א (אני כבר נרשמתי ללימודים ) וישאר לגור איתם .


והמצב הזה הכניס אותי להתלבטות רצינית מצד 1 המשפחה שלי שכנראה בלעדי באמת תקרוס
ומצד שני העתיד שלי (לימודים אקדמים , לחסוך כסף
להקים משפחה *אני כבר מאורס ושנה הבאה אני אמור להתחתן )

מה עושים !?