כמובן שלא.
לפני שתצאו עליי בתגובות, אני יודעת שאני בן אדם רע. אני מודעת לזה. זו בעיה שאני כבר סוחבת אותה מאז הילדות ולצערי רק בזמן האחרון הבנתי שמשהו לא בסדר בי ולא סיפרתי את זה למישהו.
מאז ומתמיד אני מוצאת את עצמי בסיטואציה בה קשה לי להגיד לקרובי משפחה או חברים "אני אוהבת אותך" או אפילו להגיד משהו טוב על מה שעשו לי מבלי שזה יהיה מאולץ.
אני אפילו לא יודעת ממה זה נובע, הרי זה לא שאני רוצה להיות אדם חסר אמפתיה בכוונה. אבל פשוט.. אני מוצאת את זה ממש קשה להגיד לאנשים שקרובים אליי שאני אוהבת אותם מתוך כוונה אמיתית. זה לא שאני עברתי טראומה או שעשו לי משהו, אם כבר האנשים האלה עשו לי רק טוב. אבל אני פשוט זוכרת שכל הזמן היו מכריחים אותי שאעשה דברים מתוך חיבה בכוונה. כמו "לכי לחבק אותם", "תגידי להם שאכפת לך מהם", "תגידי שאת אוהבת אותם", "תתחברי אליהם" ועוד כל מיני. ואני מעריכה את זה שחינכו אותי להיות אדם רגיש וטוב יותר, אבל לא משנה כמה אני אעשה את זה זה פשוט... לא מרגיש לי אמיתי.
ואני שונאת את זה. כל כך אבל. אני שונאת שאני כמעט ולא מתקשרת לסבא וסבתות שלי כי גם אין לנו על מה לדבר וגם כי אני שונאת להתקשר לאנשים וגם כי ההורים מכריחים אותי להתקשר...
אני פשוט מרגישה שאני צריכה להיות נחמדה לאנשים מתוך רגשות אשם ולא מתוך כוונה אמיתית של להראות חיבה.
ואני פשוט לא יודעת איך להסביר אבל זו הרגשה ששמתי לב שאני סוחבת איתי כבר המון זמן, מאז שנולדתי בערך. ואני לא רוצה להיות ככה. כבר קיים אצלי שם במשפחה שאני הזאתי שלא אכפת לה מאחרים ושאני לא מתקשרת לאף אחד לשאול לשלומם, ואני רוצה לשנות את זה אבל קשה לי.
מה עליי לעשות?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025