רציתי זוגיות מצאתי דירה. איך להתמודד?

אני רווקה בת 36, מאז שסיימתי ללמוד כל מה שעשיתי זה לעבוד ולטפס למעלה בסולם המקצועי וזה השתלם כי בגיל 29 קניתי את הדירה הראשונה שלי, בלי שאף אחד עזר לי כלכלית.
היא הייתה קטנה, אבל קניתי אותה בעשר האצבעות שלי בלי טובות מאף אחד.
חשבתי שברגע שאתמקם, אני אתפנה רגשית למערכת יחסים אבל לצערי זה לא קרה.
כשהייתי בת 18, הייתי במערכת היחסים הראשונה שלי שהייתה מאוד אלימה רגשית והשאירה אותי מצולקת רגשית.
מאז היה קשה לי לי להפתח לגברים שרציתי, אפילו לא שכבתי עם אף אחד במשך 3 שנים כשברקע אני בטיפול פסיכולוגי.
לאט לאט כל החברות שלי התחתנו ואליהם הצטרפו ילדים ומצאתי את עצמי עוברת ממעגל חברתי אחד לשני כי היה להם משהו שרציתי ולא היה לי.
ניסתי לצאת עם חברים של חברים ואנשים שהכרתי דרך אפליקציות אבל לא יצא מזה שום דבר עד שהכרתי מישהו שהיה כל מה שרציתי.
הכל היה נפלא באמת חוץ מהתחושה שהוא שמר חלק מהחיים שלו בסוד. האינטואיציה אמרה לי שמשהו לא בסדר.
הוא לא רצה שאני אבקר בדירה שלו, הוא לא רצה לפגוש את החברים שלי, בעצם כל מה שהיה לנו זה רק אני והוא. דבר שהיה נהדר אבל גם מנותק בכל דרך מהמציאות של שנינו.
אז אחרי שנה ביחד, כשאני מנסה להבין עם מי יש לי עסק החלטנו באמצע ויכוח לסיים את הקשר.
אמרתי לעצמי שאני צריכה לבזבז זמן עם מישהו שלא יכול להיות שקוף איתי.
אבל הרגשתי רע, בודדה ובסוף נתנו לזה עוד צ׳אנס ואז הוא אמר לי שהוא נוסע לעבוד בסינגפור למשך כמה שנים ושאל אם אני רוצה לבוא.
בהתחלה חשבתי שזה מה שאני צריכה, דף חדש, זמן לעצמנו ולבסס כמו שצריך את הקשר.
אבל איך שהוא נחת הוא נעלם, התקשר רק פעם בכמה ימים עד שהוא הפסיק לענות בכלל ואז התחילה הקורונה והבנתי שכנראה העולם לא רוצה שניהיה ביחד.
חברה טובה שיתפה אותי בנקודת המבט שלה על הדברים והבנתי שהבחור באמת היה רעיל יותר מאשר היה טוב בשבילי.

שנת הקורונה הייתה שנה מאתגרת, העברתי את הסגר כמעט לבד בדיכאון ואחריו החלטתי לנסות לפתוח דף חדש.
מכרתי את הדירה, קניתי חדשה וכל התהליך העסיק אותי מאוד בחודשים הללו.
המשכתי לנסות להכיר גברים אבל חוץ מחוויות מיניות מיוחדות, לא מצאתי שם קשר.
נכנסתי לפני כמה שבועות לדירה והיום תליתי את התמונה האחרונה.
הכל במקום, מעוצב, מותקן, מסודר ונראה נהדר.
אבל הדירה ריקה, אין מישהו שאני יכולה לחלוק אותה איתו, אין ילד או ילדה שילכלגו ויעשו רעש ובלגן של שמחה.

אני בת 36, רווקה, בודדה וכואב לי שהצלחתי בצד החומרי ונכשלתי בצד הרגשי.
איבדתי את המוטיבציה לכל הסיפור הזה למרות שאין דבר שאני רוצה יותר.
ביררתי אפילו על טיפולי הפרייה, הורות משותפת, אימוץ ואני לא מתאימה לשום קטגוריה או שלא מוצאת פרטנר.

זרקו לי מילה טובה כי לי נגמרו