אני תשוש פיזית ונפשית, מה הלאה?

היי לכולם אכתוב ישר לעניין,
אני בן 35 נשוי + ילד מקסים ואהוב בין 2.5.
הגעתי למצב די לא נעים בלשון המעטה אני די אובד עיצות איך להתנהל מכאן:
השכלתי הנדסאי אלקטרוניקה עובד בתחום לא בדיוק מה שהייתי רוצה אבל העבודה מתאימה לי מכמה בחינות כולל משתלבת טוב עם המשפחה (די גמישים איתי)
בנוסף אני לומד לימודי ערב הנדסת חשמל ואלקטרוניקה במרכז בארץ. אשתי אומרת לי בפתיחות שהיא נגד הלימודים שלי שהייתי צריך ללמוד בגיל יותר צעיר כאשר הייתי רווק ואני יודע שאני חייב לסיים את הלימודים האלו (אין צורך להגיד בטיב לימודי ההנדסה הדעה שלי לגבי זה מגובשת מאוד) בגלל הקורונה הלימודים הם בזום וזה פשוט קורע אותי ממש ממש קשה לי כמובן שאני לא היחיד וזה מתבטא בציונים שלצערי לא משהו וגם בבטחון העצמי שלי בכל מה שקשור ללימודים . אנחנו רבים על זה המון . ניסינו להרחיב את המשפחה ולצערי היו שתי הפלות לא מתוכננות כתוצאה מזה היא נכנסה לדכאון וכשהצעתי לה שתכיר בזה היא אמרה שאין דכאון והכל בסדר. סקס בכלל שכחתי מה זאת המילה הזאת כבר 4 חודשים כלום שום אינטימיות בכלל אחת הסיבות תוצאות לוואי בגוף שלה לאחר ההפלה האחרונה-מבין את זה ולא לוחץ אליה. אבל גם מגע אין כמעט הגענו שנינו למצב שכנראה האהבה שהייתה פשוט לא קיימת ואני מבין אותה שהיא מאוד מתוסכלת מהמצב אבל שום שיחה בינינו לא מקדמת את הסוגיה הזאת לפתרון הרבה ריבים סביב זה ואפילו ריבים שמגיעים למקומות לא יפים (בלי אלימות פיזית אבל בהחלט אלימות מילולית מ 2 הצדדים) ואני איי באמת מנסה לשלב הכל ביחד אבל כדי שבכלל אוכל להגיע לתוצאות טובות זה דורש ממני השקעה בלתי רגילה מבחינת זמן אנרגיה וחוסן נפשי. אני די עצוב מהמצב הזה וגירושים כרעיון נזרק לאוויר לפחות פחם בשבועיים מ 2 הצדדים אבל (ויש אבל גדול כל זה רק מילים ולא אני ולא היא מתכוונים לישם את זה לפחות לא בזמן המיידי) זה יותר להוצאת קיטור.
אני בהחלט מודע שאלו יחסים ממש לא תקינים אבל לא יודע בדיוק איך גורמים לכל הגלגלים להסתובב ביחד בלי להישבר ? אני יודע שזאת תקופה קשה ולא נעימה שתעבור ואני מאמין במה שאני עושה אבל היא לא מאמינה בי ואומרת את זה כמעט בגלוי בצורה כזאת או אחרת. אין לנו שיחות עומק בכלל פעם היו עכשיו הכל סובב סביב הילד שלנו וכמעט שום דבר מעבר. חיי חברה בשנה האחרונה כמעט ואין גם בגלל הלימודים שאני לומד ועובד סביב השעון וגם קורונה יוצאים לעיתים רחוקות, אני תשוש פיזית ונפשית והיא גם . אין לי ממש מישהו קרוב שאוכל לשתף איתו את הבעיה הזאת החלטתי לכתוב פה אולי יש אנשים שבמצב דומה לשלי.

תודה למי שקרא את החפירה הזאת עד הסוף, ממש אשמח לעצה או כיוון מה הלאה?