האם להישאר ביחד?

אני אישה בת 29, ואני בזוגיות כבר 7 שנים עם בן זוג.
פעם בכמה חודשים, בעקבות כל מיני דברים שבן זוגי אומר או עושה, אני מתחילה לחוש לבטים לגבי הקשר ומידת ההתאמה, ממש מרגישה פתאום בלבול וכאוס ואיך הייתי איתו כל הזמן הזה, ולמה התעלמתי מכל הסימנים האלה, ואיך אני מוכנה להתפשר על בן אדם כזה.. אני משתפת אותו ברגשות שלי ואז מתפתח ריב שבסופו של דבר הוא מדבר אל ליבי ואנחנו משלימים.. ואז מגיעה תקופה של רגיעה, של אהבה גדולה, של קירבה.. ככה עד הפעם הבאה וחוזר חלילה. ואני שמה לב לדפוס הזה שחוזר על עצמו. ואני מרגישה מבולבלת, אני לא יודעת אם זה מצב נורמטיבי, או שאני פשוט מתעלמת מהרגשות שלי, מפחדת להתעמת עם פרידה, עם בדידות, עם עצמי.. אז אני חוזרת למקום המוכר והבטוח וחוזרת אליו. יש לציין שהוא בן הזוג הראשון והיחיד שאי פעם היה לי, ובאופן כללי אני מרגישה קצת חסרת ביטחון ולא עצמאית, לכן יש בי חששות מהמחשבה על להיפרד ממנו אחרי כל כך הרבה שנים שזה מה שאני מכירה, וגם אני לא יודעת איך זה בכלל להיות בזוגיות אחרת אז אין לי שום מקור להשוואה.
בנוסף, אני מרגישה שקשה לי לסמוך על ההחלטות והרגשות שלי כי אני לא החלטית. יש תקופות כמו שתיארתי שאני סולדת ממנו ולא רוצה להיות איתו בזוגיות, ויש תקופות שאני מרגישה אליו הכי הרבה אהבה שיש, וכמובן שיש גם באמצע. בנוסף, כבר תקופה ארוכה שמצב הרוח שלי ירוד בלי קשר (או שיש?) ואני מעט מדוכדכת וגם מרגישה חוסר חשק מוחלט לאינטימיות וקירבה איתו.
אני מרגישה תקועה, אנחנו מאורסים כבר כמה זמן ואני לא בטוחה בקשר.
אתן דוגמא להתנהגות שלו שמרחיקה אותי, בשבוע האחרון הייתי מאוד חולה,
והרגשתי שהוא לא מספיק עוטף אותי, דואג לי ומראה אכפתיות. הייתי בבדיקה בבית חולים והוא לא שאל אותי מה היה וכו', פשוט עבד כל היום על המחשב. הוא ישב לאכול ולא שאל אותי אם להכין לי משהו לאכול גם. היה יום שהייתי עם 40 מעלות חום והלכתי מהר למקלחת כדי להוריד את החום, והוא בדיוק בא לשאול אותי כמה חום יש לי. התעצבנתי עליו שהוא לא התעניין בי עד עכשיו ואמרתי לו "זוז אני לא רוצה לדבר איתך זה מצב חירום" והלכתי מהר למקלחת והוא לא בא אחרי, לא חיכה לי בחדר לשאול מה קרה.. הוא פשוט ישב ליד המחשב שלו כמה שעות והמשיך לעבוד. ואני המשכתי לקדוח מחום והלכתי כל כמה דקות למקלחת וחזרה, להתקלח כדי להוריד קצת את החום. כשדיברתי איתו על זה הוא אמר שהוא נפגע מאיך שדיברתי אליו ושהוא הבין שאני רוצה שקט ושהוא יניח לי אז הוא נתן לי שקט. כל מיני התנהגויות כאלה, שגרמו לי לחשוב - איך אני מוכנה לקבל את היחס הזה? אני בכוונה מתעלמת מכל הסימנים כי אני מפחדת?
אני רוצה להוסיף גם שיש לו איזושהיא בעיה חברתית קלה לא מאובחנת. בכל מיני סיטואציות הוא לא ממש יודע איך להתנהג. במקרה של הכנת האוכל למשל, הוא אמר לי שהוא לא חשב בכלל לשאול אותי, זה לא עלה לו בראש, ושככה הוא לא רואה הבעת דאגה אלא בדרכים אחרות, והוא חוזר ואומר שהוא מאוד דואג לי. הבעיה הזאת גורמת לי לרחם עליו ולהרגיש שהוא לא אשם בהתנהגות שלו.
אשמח מאוד לעצה והכוונה