אני אם חד הורית שעברה התעללויות מהמשפחה והחבר במשך 25 שנה. איך להתמודד?

אז ככה עברתי התעללויות במשך שנים מצד אמא שלי
מכות קללות ואיומים ואז ברחתי מהבית בגיל 14 כי לא הייתי מסוגלת לחטוף עוד הייתי תקועה בין 4 קירות לא רוצה שאף אחד ידבר איתי לא יכולה שאף אחד יגע בי וכו' אחרי 4 שנים בגיל 18 התחתנתי מהר כי ככה זה אצל הדתיים למרות שחזרתי כבר בשאלה אבל עדיין טיפטפו לי כל הזמן שזה מה שאני חייבת לעשות נכנסתי מהר להריון אחרי 3 חודשים עבר ההריון עם הקאות והתעלפיות והייתי בעבודה אבל הרגשתי חלשה אבל עדיין לאף אחד לא היה אכפת מימני המשכתי לגדל את הילד שלי על הצד הכי טוב שלי שלא יחסר לו כלום אבל אז בלי שום סיבה הבעל שהיה לי החליט שאני כבר לא מעניינת אותו אז הוא הפסיק לנסות לרגש אותי לעשות לי טוב לחבק לנשק או כל דבר שקשור לקירבה ולהיפך הוא היה מפלרטט עם בנות ודווקא איתי שאני האישה שלו כביכול התחתנו והכל הוא לא היה מדבר איתי למרות שניסיתי מלא ורציתי טיפול זוגי וגם את זה הוא לא רצה בחרתי להתגרש ואז... עבר כמעט שנה והכרתי מישהו לא סתם מישהו אחד אלים פיזית מינית מילולית וכלכלית עשה אותי בובה על חוטים כל כך פחדתי מימנו שכל פעם שהיה מכה אותי מקלל אותי או במיטה נוגע בי בכח הייתי קואפת במקום רועדת מפחד מימנו ולא חשבתי שמישהו יאמין לי ככה הייתי שנה וחצי עד שהילדה התחילה לדבר והתחילה לספר את זה לאנשים בחוץ ואז הבנתי שאני יכולה לספר שיש עוד זוג עיניים שראה את כל זה אז היה לי אומץ לדבר על (אל תשפטו אותי לא רציתי שהוא יראה ויחווה את אמא שלו כמו בובה שיכולים להרביץ לקלל לאנוס כל יום בלילה לא רציתי שלא יהיה לי מה להביא לו לאכול הוא היה לוקח לי את הכל בכח במכות ובקללות ואח"כ גומר נותן לי לרעוד וחברות לאורך כל האקט ולאורך כל היום) איכשהו הצלחתי לצאת משם בזכות שהילדה שלי דיברה הלכתי לאמא שלי שחשבתי שאולי הפעם היא לא תרביץ לי כמו שהייתי ילדה הרי אני כבר אמא ויש לי ילד גדול שמבין דברים רואה אבל לא אחרי שבועיים אצלה מצאתי את עצמי במעון לנשים מכות אחרי מכות רצח בכל הגוף בדיוק איך שהייתה אז שהייתי ילדה ובדיוק כמו החבר שהיה לי ופשוט ברחתי לא יכולתי שהילדה שלי חווה עוד פעם חוויה שמותר לכולם לעשות מה שרוצים בי ואו בו לאט לאט אחרי שנה בערך שזה כבר היום ברגע זה שאני כותבת לכם ודומעת עוד ועוד על החרא חיים האלה שאני עוברת ואני עדיין בחובות עצומים בגלל החבר המתעלל שהיה לי עדיין הגעתי לדירה משלי ביחד עם הילד אבל אין לנו הרבה דברים בבית יש חוסר באוכל למרות שאני מנסה שיהיה כמה שאפשר וחסר לי ולו ביטחון כואב לי הגוף מכל החיים האלה הראש שלי לא מסוגל לשחרר מה25 השנים שעברתי התעללויות חוזרות ואף אחד אבל אף אחד לא אכפת לו מימני בסוף יום אני לבד ימים ולילות בוכה ולא מפסיקה קשה לי באמת אני רק רוצה שיהיה קצת טוב בעולם ואני לא מוצאת אותו . רע לי ואני באמת משתדלת אבל אני מרגישה שהחיים כבדים עליי ושאני רוצה לסיים אותם כבר אני לא רואה את האור בקצה המנהרה הכל שחור מה שמחזיק אותי פה זה הילד שלא תהיה לו את אמא שלו כלום כבר לא מרגש אותי ואני עדיין ממשיכה להיות שקופה בעייני אנשים רבים לא משנה מי זה כל אחד בעולם הזה אין לי אף אחד ואני מפחדת מכולם כבר . וזהו פשוט פרקתי אני מצטערת שזה היה ארוך אבל אני לא יכולה לשמור את זה לעצמי יותר ר ע ל י ל ח י ו ת ב ע ו ל ם ה ז ה