אני מרגיש שכאן זו במה אחת שבה אני יכול להגיד את הכל, לא בצביעות
אלא את האמת שלי, את המציאות שלי, את המחשבות והרצונות האמיתיים שלי
ובגלל זה בחרתי לכתוב כאן את זה שאני לא עובד כבר 8 שנים
עבדתי אחרי הצבא, ואז יום אחד פשוט נמאס עליי, הבנתי שאני פשוט עבד
נכון, זו לא היתה עבודת חלומות, אבל עדיין, הבנתי שכל מי שעובד הוא סוג של עבד
אני לא רוצה להיות חלק מהמעגל הזה.
נכון, לי יש אופציות שאולי אין לאחרים.
הייתי נכד יחיד לסבא וסבתא שמאוד אהבו אותי ואני אותם
הם נפטרו לפני כמה שנים והורישו לי דירת 2 חדרים בבניין ישן, באיזור לא רע.
ובנוסף, עוד חנות שהיתה בבעלותם (הנכס עצמו) במרכז מסרחי די מוצלח בעיר שבה אני מתגורר. את החנות אני משכיר ב-3300 שקל בערך לחודש כבר כמה שנים.
ואני עצמי חי בדירת ה-2 חדרים שירשתי מהם.
אני חי מ-3300 שקל בחודש, וזה מספיק לי! החיים שלי טובים
אני חושב שזה בגלל שפשוט אין לי עיניים גדולות
ההוצאות שלי הן על אוכל - בסביבות 700 בחודש, על מסעדות (פעם בשבוע -80 בממוצע) ארנונה 200 לחודש, דלק לרכב - 300 בחודש, מים - 50, חשמל 200 לחודש.
בקיצור, מספיק לי בהחלט, ועוד נשאר לי בסוף החודש לפחות 1000 פנויים שאותם אני חוסך בפיקדון.
ואני שואל - מה רע בכך?
אני מתעורר ב-10 בבוקר וכמעט כל בוקר נוסע לים
שוחה, גולש, חוזר ב-13:30 לארוחת צהריים.
בערב קופץ לבקר חבר, יותר מאוחר יושב בפאב שכונתי עם חברים
במשך השבוע, אני מתנדב במועדון לגיל הזהב, מגיש אוכל לקשישים
שומע את הסיפורים שלהם, מתעניין בשלומם.
בימי שישי אני מתנדב בעמותת בעלי חיים לטיפול בכלבים וחתולים עזובים.
החיים שלי מלאים וטובים, יש לי סיפוק ואושר מכל יום ויום, אני באמת נהנה מהחיים.
אז למה החברה מבקרת אנשים כמוני בקשיחות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות