אמא שלי מאיימת עליי

שלום, שמי טליה ואני בת 13. עוד מעט 14, אמא שלי מאיימת עליי ומרביצה לי (עכשיו פחות) מגיל קטן מאוד. (6,7) בערך. פעם היא הייתה מאיימת ומרביצה , צועקת ומקללת. ניסיתי לשבת איתה לשיחה ולנסות לדבר, זה עבד. היא ״הפסיקה״ להרביץ והיה תקופה שכבר לא הייתה צועקת הרבה או מאיימת וכו. עכשיו זה כבר חזר. אני בכיתה ז, ואני עולה לח׳. הייתי בכיתה רגילה ועשיתי את כל המאמצים לעבור לכיתה מדעית, זה היה חשוב לאמא שלי. אני מרגישה שהייתי ממשת את עצמי גם בכיתה רגילה אך הרגשתי שאמא שלי ״סוגרת״ עליי בקטע הזה וגם בי היה רצון לעבור לכיתה הזאת כי כולם תמיד ראו בי כ״הילדה החכמה״. בקיצור, עכשיו החופש הגדול ויש לי המון עבודות להגיש, הודיעו לי שהתקבלתי לכיתה המדעית אחרי בערך חודש מתחילת החופש. העבודות קשות לי, אין לי כמעט חברות. אמא שלי רואה את דודה שלי כמודל לחיקוי והיא הייתה משווה אותי אלייה, זה לא היה לי נעים וביקשתי שתפסיק היא הסכימה אך היא עדיין מעלה אותה לסיטואציות שקשורות ללימודים .. זה בערך כל החברות שלי.. לאף אחת אחרת לא באמת אכפת ממני, כלומר מתחילת החודש אף אחת לא שאלה אותי פעם אחת מה שלומי? אם אני רוצה להיפגש? ותאמינו לי שניסיתי לשתף את אמא שלי והמשפט הקבוע שלה זה ״שאני לא יוזמת״. אבל אני כן יוזמת. אני מנסה ומה שאני מקבלת זה ״ לא היום אני לא יכולה״ או ש ״ אני לא בבית סליחה״ או שבכלל היה מקרה שמישהי הסכימה, הצעתי לה לבוא לבית שלי לעשות עבודה במתמטיקה או סתם לראות סרט או ללכת לקניון מה שמתחשק לה ( הבית שלי קרוב למקומות בעיר ואין בעיה לקחת אוטובוס אם צריך) קבענו להיפגש ב13:30, התקשרתי אלייה והיא לא ענתה שלחתי הודעה וחיכיתי. היא לא חזרה אליי. ההפך אחרי כמה שעות ראיתי שהיא הלכה עם חברה אחרת לקולנוע ולא טרחה להודיע לי. בקיצור אני עוברת הרבה מבחינה חברתית ולימודית. מרגיש לי שכל מה שלאמא שלי אכפת ממנו זה הלימודים והעבודות ואני מבינה אותה בתכלס כי זה לטובתי אבל היא צריכה להבין שגם לי קשה בחיים מהמון סיבות. אז היא בוחרת לאיים ,להרים יד, להתקרב אליי עם היד שלה מורמת ולהדביק אותי לקיר, להרים עליי כפכף כשאני בדמעות מתחננת שתפסיק. זה מצלק אותי וזה פוגע בי. הרבה יותר מעוד חברה או מעבודה שלא הבנתי. זאת אמא שלי והיא חשובה לי אבל זה כואב לי ואני מרגישה לבד כל כך. הדבר היחידי שמחזיק אותי זה לשחק במחשב. היא מאיימת שהיא תשבור לי את המחשב, תשבור לי את הטלפון והלאה והאלה. בבקשה אשמח לייעץ מה עליי לעשות, קחו בחשבון שאני בת 13. ואני לא יכולה לברוח מהבית או כל מיני דברים כאלה כי אני אוהבת את אמא שלי בסופו של יום גם עם כל מה שקורה. ( אבא שלי כמעט ולא מתייחס אליי, יודע לצעוק ולכעוס ולהרביץ אך לשאול מה שלומי פחות . )