התחברתי לילד בידידות והוא מאוד מוצא חן בעייני. מאוד. ( באופן אפלטוני לחלוטין )
כשאני נפגשת איתו אני מוצפת שמחה, גם אם זה לא מוצדק, ואני מרגישה שאני מנפחת אותו בראש שלי וככה יוצרת אותו הרבה יותר מדהים ממש שהוא במציאות, אבל על פי שגם במציאות הוא מהמם.
כשאני מרגישה מוצפת אני נוהגת לצייר את הרגשות שלי, ויוצא שאני מציירת אותו מלא. אני מדברת עליו גם בלי הפסקה לחברות שלי.
זה בסדר? או שזה נחשב כבר אובססיבי?
אני רוצה להאמין שכל עוד אני לא פוגעת בו אני בסדר... אבל אני לא יודעת כבר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות