היי, אין לי עם מי לדבר על זה, אז חשבתי לפתוח את זה כאן.
אז אני ילדה, עוד חודש בת 19, וקשה לי נורא. אני מתוסכלת כלכך מאיך שהעולם שלנו נראה בשנים האחרונות. לא שחייתי הרבה, כמובן, אבל יש לי משפחה באלסקה, ולפני 3 שנים הייתי שם עם משפחתי 8 שנים, והשתנתי כלכך, בהכול. קודם כל היינו במקום שחשמל ומים זורמים מהברז לא קיימים. היינו צריכים ללכת לנהר ולהביא, לשתול ירקות בחצר ולטפל בהם כל הזמן ולחסום את הגישה לחיות שיהרסו. היו לנו גם עזים שמהם היה לנו חלב.
*טלפונים ומחשבים לא היו*
התכתבנו עם חברים במכתבים ןאני זוכרת את התענוג הזה, זה פשוט כלכך כיף. הכול רגוע. אין כל מיני ריבים בווטצאפ וכל זה, כולם חיים שם ועוזרים אחד לשני כדי לשרוד. אז לפני שלוש שנים חזרתי, וקבלתי שוק של החיים. נדהמתי מהברז, מחשמל, מזה שלא צריך לקרות עצים מלא זמן לפני החורף, ופשוט מדליקים מזגן. שלכל בן אדם יש לפחות מחשב אחד וטלפון ואפילו טלוויזה. עכשיו אני כבר 3 שנים בזה, גם לי יש טלפון ומחשב, וגם לי יש ווטצטפ. ואין מה לעשות, אני לא יכולה להיות שונה עד כדי כך. אבל כואב לי הלב משום מה, ממש נצבט כזה, אני חושבת שהאינטרנט הורס את הדור שלנו. אחיינית שלי בת 8 כבר יודעת מה זה סקס, מדברת על זה כאילו היא מינימום בת 16. וגם ילדים בני 10-11-12 נגיד שיכולים להיכנס ליוטיוב ולראות אנשים מקללים, וטיק טוק בכלל, זה השיא. כאילו באמת אני לא חושבת שאני צריכה להסביר. זה כמו סרטן. אני חושבת שאנחנו דור של סתומים. כואב לי שזה מה שנהיה מהאינטרנט, ברמת העיקרון זה היה יכול להיות משהו טוב, להתקשר עם אנשים וזהו. אבל זה הפך למשהו שכל אחד מכור אליו. וזה כלכך עצוב. באמת שבא לי שכל האינטרנט יפול ונחזור להשתמש במכתבים יפים, לחכות למכתב יפה ממשהו... הלוואי שיכולתי לחזור לאלסקה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות