אני מרגיש חייב לפרוק, כי אם לא- אשתגע.
נתחיל מזה שאין לי מושג למה אני בעולם.
מרגיש שאני טעות, החיים שלי טעות וכל העולם הזה טעות אחת גדולה.
עברתי דברים חברתיים לא קלים בחטיבת הביניים, לאחמ"כ בתיכון, די שיקמתי את עצמי ופיתחתי אישיות חזקה.
אמרתי חזקה- זה אומר גבר ללא רגשות, קיר.
כשאני אומר ללא רגשות, אין הכוונה שאני מתעלל באנשים או בעלי חיים חס וחלילה,
להיפך.
מה שכן, לא מעניין אותי מה קורה בעולם, קשה לי להשתתף בצער/ שמחה של חברים, קשה לי לבכות, קשה לי לאהוב ועוד יותר קשה לי להיות נאהב.
לעיתים אני נלחם בזה, אבל אז מרגיש שאני משחק הצגה, וזה לא באמת מהלב.
אני מרגיש שחברים זה דבר מעיק, משפחה זה חרא, כי למי יש כח אליהם.
עבודה זה לדפוק עבודה בזמן שאני שם, ולא מעבר.
כסף- לא מרגש, מעניין את התחת.
ולמה אני כותב את זה?:
כי אני מרגיש שאני עלול לאבד את זה ולהשתגע.
אין לי משמעות לחיים, כלום לא מעניין, אין סיבה לכלום והכל חרא!
לא רוצה לא לחיות ולא למות. פשוט לא להיות קיים.
למה לעזאזל אני בעולם הזה?!?!?
למה אני כל יום קם לעבודה וחוזר לישון וכנל למחרת???
בשביל מה?
שיהיה ברור, אף אחד מהסובבים אותי לא חולמים שזה מה שעובר לי במח.
אני נראה אחלה בנאדם, מצחיק, זורם וטוב.
וכשאני רואה שעלול להיווצר קשר אינטימי רגשית עם בת, אני נבהל ובורח.
אציין גם שנסיונות העבר שלי עם בנות היו כאפה לפרצוף.
יצאתי עם בנות שרק ניצלו אותי וסחטו ממני את מעט אורך הרוח ורגש הנתינה שהיה בי.
אם הגעתם עד לפה, תודה על הזמן שהקדשתם לקריאת הפוסט.
אחלה יום לכם, ומקווה שגם לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות