פורק פה כי אין לי עם מי לדבר בנוח, אני לא יודע מה לעשות

היי, אני בן 15 ותכלס אין לי המון סיבות ללמה אני עושה פוסט על זה חוץ מזה שאין לי עם מי לדבר על זה (בנוח) וכי אני לא יודע מה לעשות.

אז סליחה אם זה נשמע שאני מתלונן כי כנראה אני כן.

אני כרגע במצב הכי גרוע בחיים שלי, גם נפשית וכנראה שגם פיזית. פיזית אני נמוך וממש רזה. נפשית זה ארוך מדי בשביל לכתוב כאן, אבל חרדות, (סימפטומים ) OCD (עדיין לא אובחנתי מהמון סיבות) ובנוסף על זה ועוד המון דברים שכבר נמאס לי לפרט אני נכשל בלימודים. אני בבית ספר "מעניין" אני לא יודע אם אני שמח שם או לא אבל זה יותר בכיוון הלא מסיבות לימודיות, חברתיות אולי זה טיפה שונה אבל אפרט עוד רגע. הבית ספר או בית ספר רק של בנים (לא כולל מורים כמובן) והוא בית ספר שמחשיב את עצמו כישיבה תיכונית. גם ביסודי הייתי בבית ספר רק של בנים, ובזמן האחרון אני קולט כמה שזה מאכזב וחרא. אני לא יודע איך לדבר עם בנות או שאני אפילו לא יודע אם אני לא יודע לדבר עם בנות כי חוץ מטקסט זה לא שאני נפגש עם המון בנות בגילי. לא חוויתי בית ספר עם בנות ובנים אף פעם, ובכללי אף פעם אפילו לא הייתה לי חברה מחוץ לאינטרנט.

ההורים שלי גרושים ככה שכשהם התחתנו הם חזרו בתשובה ואז התגרשו וירד להם מהדת, לא לגמרי כמובן אבל לאט לאט כנראה. המשפחה שלי בכללי לא כזאת דתייה אבל יחסית כן. המשפחה הרחבה יותר מסורתית ובקושי והמשפחה הקטנה יותר דתייה. אני אישית מרגיש שעולות לי המון שאלות לגבי דברים מסוימים  בדת, אני מאמין אבל יש לי הרגשה מוזרה לדברים ספציפים...לא יודע איך להסביר. אני גם לא כל כך מתפלל כל יום כמו רוב הדתיים, והמון דברים שאני לא אמור לעשות אני כן עושה...קשה לי לשמיר על דברים מסוימים כמו להתפלל חלק בגלל עצלות וחלק בגלל OCD. אני גם מאוד נבוך בזמן האחרון על להגיד שאני דתי. זה לא נעים, אני גר בעיר מאוד מסורתית ואפילו פחות ואני מרגיש לא בנוח עם זה. זה לא נעים כשאני אומר למישהו שאני דתי לדעת שכנראה עכשיו הוא מסתכל עלי שונה. או פרצופים מגעילים ברחוב וכו.

עוד משהו שכרגע הוא האחד הדברים שהכי מפריעים לי זה איך שאני נראה, כמו שאמרתי ההורים שלי חזרו בתשובה והיו מאוד בקטע של דת אז לי ולאחים שלי הם עשו פאות. ממש מביך אותי אפילו לדבר על זה כי אני יודע כמה אנשים יכולים להיות מגעילים. לאחים שלי כנראה זה לא מפריע ככ אבל לי זה כן, אני מוריד את הפאות בקרוב אני פשוט כמו שאמרתי מובך מזה ואני צריך ללכת לספר בשביל זה אבל אעשה את זה כנראה השבוע. זה מחוץ לנושא אבל זה פשוט משהו שחברים ואנשים ברחוב ובכללי המון אנשים גרמו לי להרגיש ממש לא בנוח. אנשים ברחוב הרבה פעמיים אומרים דברים מגעילים או עושים קולות דוחים רק בגלל איך שאני נראה אפילו שאני לא כל כך דתי...אני בזמן האחרון (מאז תחילת החורף נראלי) הולך לבית ספר ובכללי החוצה רק עם כובע או כובע זוויטשירט כי אני מרגיש מכוער. עד כמה שזה מביך אני בזמן האחרון מכריח את עצמי להוריד את הכובע כי אני רוצה לגרום לעצמי להבין שלאנשים לא באמת אכפת. אני מסתיר את הפאות בכללי ובגלל שיש לי שיער מאוד מתולתל לא כל כך שמים לב לזה.

אבל הסיבה שאני כותב את כל זה זה פשוט בשביל קונטקסט אני לא מצפה שאנשים יתעניינו לקרוא את זה כי זה משעמם מאוד.

אז חזרה למה שדיברתי עליו בערך. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני מרגיש שכל שבוע אותו דבר, שבוע שלם של בית ספר (לימודמם עד 17:30-18:00 מגיע הביתה בערך 18:30 20:00) ואז בסופשבוע יש לי חופש בשישי שקצר מאוד בגלל שאני שומר שבת ואז שבת שהיא לא משהו מיוחד מדי ואני קצץ מחכה שיהיה מוצ"ש  בגלל שאני פשוט רוצה להשתמש בטלפון מחשב וכו, אז אני מרגיש אשמה על זה שאני בקושי דתי, וגם מרגיש שחרא עם זה שכל חרא, אני לא מחכה לכלום, 0 מוטיבציה לכל דבר חוץ מלשחק משחקי מחשב כי אז אני יכול לחשוב על דברים אחרים שלא כוללים את הבעיות שלי, רוב האנשים מחכים לסופש  כי זה חופש ואני מרגיש שברגע שמגיע סופ"ש אני מחכה שיהיה מוצ"ש  כי אני לא באמת יכול לעשות דברים בשבת, אני לא רוצה להפסיק לשמור שבת אבל זה מבאס. כל יום אני מסתבך עם לקום מוקדם (צריך לקום ב6:00 ורוב הזמן קם ב7:30-8:00) אין שום דבר שמעניין אותי בבית ספר אפילו לא מגמות לשנה הבאה, אני מכריח את עצמי ללמוד רק בגלל שאמא שלי מוציאה על זה כסף ואני מרגיש חרא עם עצמי. אני בקושי משקיע ועדיין מרגיש מותש 24/7.
אני לא יודע אם אני רוצה לעבור בית ספר בגלל המון סיבות אבל כל כך הרבה עובר עלי ונמאס לי, למה אני עושה את כל זה?כל הזמן לחכות למשהו, לסיים יסודי לסיים תיכון להשיג בגרות לסיים צבא להשיג עבודה לסיים עבודה, למה?

נמאס לי מהכל. אני כישלון מוחלט, לימודים, תחביבים, חברים, הכל. אחים שלי מצליחים הרבה יותר ואני נשאר הדוגמה הרעה גם בלימודים וגם בקטע של דת. אני רוצה לשנות דברים אבל איך אני יכול כשאין לי מוטיבציה וזמן לעשות את זה כשאני מגיע הביתה כל כך מאוחר. אני לא מרגיש שאני הולך לבית ספר כדי ללמוד אני מרגיש שאני הולך לבית ספר כדי לצאת מהבית ספר. אני גם ככה מאוד מופנם וכל היום חושב על מה שקורה מסביבי. אני לא רוצה שירחמו עלי כי אני לא צריך את זה. זה לא באמת עוזר, אני מרגיש כמו בן אדם חרא, חבר חרא. מכוער, נמוך, מופנם, חרדתי וכישלון.

אין לי כבר מושג על מה רציתי לכתוב כי שיניתי נושאים כל כך הרבה פעמיים. סליחה.