אשתי לחוצה מהמצב ובעקבות כך עברנו לגור אצל ההורים שלה בגלל שיש להם ממ"ד בדירה. אנחנו גרים בבניין ישן שיש בו מקלט. יש לנו ילד בן שנה וההורים של אשתי שומרים עליו ביום יום כאשר אנחנו בעבודה. אשתי משתמשת בו כתירוץ להיות אצל ההורים שלה, כאילו לא לנייד את הילד מאיפה שאנחנו גרים לאיפה שהוריה גרים כי אולי תהיה אזעקה.
הוריה מאוד נחמדים, אבל לי לא נוח, אני לא פותח מקררים, לא חוטף את השלט כדי לצפות במה שאני רוצה. זה לא הבית שלי ולא נוח לי, ואני לא חופשי.
אשתי יודעת שלא נוח לי ולא טוב לי, אבל בכל זאת היא לא מוכנה לחזור לדירתנו.
לא מבין למה היא לא מוכנה לצאת לחדר המדרגות או לרדת למקלט כמו כל שאר האנשים.
זה נורא מתסכל ונמאס לי מהמצב הזה.
נמאס לראות את האח הגדול (כי זה מה שרואים אצלם 22 שעות ביום), נמאס לי לא לאכול את מה שבא לי, נמאס לי לחיות מתוך מזוודה, נמאס לי שאין לי את הפרטיות שלי.
אני כבר לא יודע איך להתמודד עם זה
מה אם הטילים ימשיכו לעוד שבועיים? לעוד חודש?
אצל הדרומיים זה כבר 14 שנה... שזה בכלל מחדל
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות