היי לכולם
אני ליהי, בת 27.
מרגישה שאני סוג ב' בחיים האלה ואני אסביר:
החיים שלי התחילו מאוד קשה- אב שהתעלל בנו כלכלית ורגשית (מאוד עצבני ושלילי), אמא מדוכאת ממנו, אין כסף, שכונת עוני. ומפה אין צורך שאני ארחיב, אלא רק שזה פשוט הוביל אותי לזה שאין לי חברי ילדות שהם טובים כי גדלתי בשכונות לא טובות, או שהיו כאלה 1 או שניים אבל כבר אין. אחי נפטר כשהיתי בת 14 ומפה שוב התחיל מעגל "קסמים" של חוסר מזל.
אמא שלי נהיתה יותר ויותר מעורערת, גם התמודדה עם קושי כלכלי וגם עם זה, וזה ברור שזה נפל עליי, כי לא יכולתי לצאת עם חברים כמו שצריך כי היא דאגה, ולא היה לי לב לחזור מאוחר או לצאת הרבה עם חברים אז יצא שנשארתי איתה יותר וכל מקום איתה. לא שאני נגד להיות עם אמא, זה טוב, אלא שהעניין הזה פשוט בסופו של יום גרם לזה שאני לא פיתחתי חברויות חזקות ומנעתי מעצמי הרבה מאוד דברים שיכלו לפתח אותי ולשים אותי במקום אחר בחיים.
את "הפירות" אני קוצרת עכשיו - אין לי חברים טובים וחברי "בית ספר" שממשיכים איתי עד היום ורוב הזמן אני לבד או עם אמא או עם אנשים מזדמנים שאני יוצאת איתם כדי להינות את הרגע. אני עובדת בעבודה שלא מספקת אותי ומרוויחה רק 6 וחצי, ועוד אחרי תואר שאותו עשיתי כדי לרצות את אמא (לא עובדת בו)... מיותר לציין שלא עשיתי טיול אחרי צבא כי מי בכלל חשב על זה כשאת צריכה לעזור לאמא כלכלית ולא להדאיג אותה יותר מדי. וגם למה שאני אצא ואטייל חודש ואשאיר את אמא לבד? (היא לא התחתנה שוב ורוב הזמן יצאה עם גברים שלא עושים לה טוב. כרגע היא לבד)
עד היום היא באותו מצב. עד היום אני צריכה לסייע לה כלכלית ורגשית, ובלעדיי היא פשוט תקרוס. אני גם בלי זוגיות (היו לי כמה בני זוג בחיים שכמובן לא התאימו לי אלא זה "מה שמצאתי" באותו זמן...וכבר אין לי כח).
מה לעשות מפה? איך אני יוצאת מזה?...למה אני כלכך חסרת מזל?
מישהו בכלל ירצה אותי לטווח רחוק ונישואין כשאני כלכך מתוסבכת מהחיים? אם היתי גבר לא היתי כלכך רוצה.. ולכן אני גם לא מחפשת...
אוף...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות