לפני 6 שנים עבדתי כאורזנית בסופר שהיה יפה וגם בסביבה יפה. לא הייתי בצבא וגם לא שירות לאומי. עבדתי שם מגיל 18 עד גיל 21 שזה 3 שנים.
אז בטיקטוק מצאתי שיר שמאוד הזכיר לי את העבודה הזאת המילים של הפיזמון "למרחקים אני ארוץ אחריה. הם מחכים שאוותר כבר אלייה"
בהתחלה השיר היה רק מאוד מוכר ואז הבנתי מאיפה זה. השיר הזה היה הרבה פעמים ברקע של הסופר
ואז שהתחלתי לשמוע את השיר שוב ושוב זה מאוד הזכיר לי את התקופה שעבדתי בסופר היפה הזה חצי חינם אם המושבות ואת האנשים שעבדו שם והייתי מדברת איתם הרבה. אחרי 6 שנים פתאום השיר הזה מחזיר אותי לעבר לגיל 20 למקום הזה ולאנשים שעבדו שם. היום ואתמול שמעתי את השיר כמה פעמים וזה פשוט גרם לי מאוד להתגעגע לעבודה הזאת, לגיל הזה, למקום הזה ולאנשים שעבדתי איתם עד שזה גרם לי להיות עצובה. גרם לי לרצות לפחות לחזור לדבר עם חלק מהאנשים אבל אני לא יכולה כי חלק עזבו גם. היו שם בעיקר מלא סדרנים שדיברתי הרבה וגם מקום יפה עם מבחר טוב של סחורה
איך להתגבר על ההרגשה הזאת שפיתאום צצה לי אחרי 6 שנים. האם זה קרה לעוד מישהו או שרק לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025