מאמין כל הזמן לשקרים של אנשים מבחוץ עד שהוא מגלה שזה לא נכון, מה לעשות?

אני עם בן הזוג שלי יחד הרבה זמן. עליות מורדות כמו כל זוגיות נורמלית. שונים ודוצים עם חיבור מאוד חזק בינינו, אני יודעת לקרוא אותו כמו ספר פתוח עם כל הספקות שלו לגבי זה. בכלל, תמיד יש לו גם אחרי הרבה זמן ספק לגביי וזה לא כי אני לא ראויה אלא כי הוא כזה, אני מניחה עד שיגמר.
מבחינה אישית אני כמעט במישהי שאני רוצה להיות, ממש לפני מדרגה אחרונה. הוא לעומתי יותר מגובש ואף סערה לא סוחפת אותו, מזל שנולד איתו.
הקושי בקשר שלנו תמיד מתבטא במה שהוא שומע לחברים/חברות בכלל לגבי דברים ולפעמים עלי וזה על חשבוני. כשטוב - אז בסדר. כשלא טוב - הוא לא מדבר איתי על זה, בוחר להאמין וזה מכרסם בינינו בשקט. למה ציינתי קודם שהתפתחתי? כי גם כשזה קורה, היום אני משחררת. הוא יודע לבד בדיעבד שהכל שקרים.
כבר לחשו לו שיש לי משהו אל מישהו אחר - שקר.
לחשו לו שאני לא אוהבת אותו - שקר.
לחשו לו שיש למישהו כוונות לגביי ואני זורמת איתו - שקר. בקיצור, קלחת של שקרים ועוד אחרי זה הוא עדיין בספק ואלה חברים, לא אני.
דוגמה אחרונה היא על מישהי שלא מצליחה למשוך אותו אליה, חוץ מלקרוע מעצמה את הבגדים, עשתה הכל. בחורה שכבר יש לה מישהו (לא נאמן בעצמו) ש"גנבה" ממישהי שאני מכירה ומכבדת. הבחור שלי ילד טוב, כואב לו שכואב לאחרים, בגלגול הבא הוא בטוח פסיכיאטר או איזה כומר וידוי. אותה גברת משהבינה שאי אפשר לגנוב אותו, החליטה להעליל שאני מדברת ומתנהגת אליה לא יפה ולזמזם לו באוזן - עובדה שהיא שקר.
קודם כל היא באמת לא מעניינת אותי (אף פעם לא אמרתי את זה למישהו) ודבר שני, למה שבמקום שאקדם את עצמי בחיים שלי, אני אתעסק במישהו אחר? הוא לא קשור לחיים שלי? אז אני לא מתעסקת בו.
ההצגה הזאת היא תמיד או מולו או ליד אנשים. שם היא עושה פרצוף נעלב או מפחד, שיראו. אני הבאד-גאי.. עאלק... (אני ראיתי אישית איך התאכזרה וגרמה לאנשים לבכות).
מזלי ששני חברים טובים שלי ראו את זה ואמרו לי שזה נראה כמו מחזה הזוי. שתקתי.
זה רק הזכיר לי את אותה חברה שהחבר שלה הפך לאקס בגלל אותה מישהי. זוכרת בדיוק את אותם הרגעים ביני לבינה שבאה אלי והיתה מחפשת ממני אוזן קשבת של חברה : "אל תגידי לאף אחד אבל אני ממש מרגישה אותה בין הרגליים שלי כל הזמן, אני מרגישה שהיא גונבת לי אותו, דיברתי איתו וזה לא עוזר, אין לי כבר מה לעשות".
הקשבתי לה הרבה. ידעתי שהיא צודקת, כי אני עירנית מאוד וקלטתי את אותה מישהי וגם לי היתה בין רגליים כשחזרתי מטיול ארוך בחו"ל אבל שתקתי ולא אמרתי כלום, זאת לא מלחמה שלי והבן זוג שלי לעומתו בנוי מחומר אחר.
אני בהלם מהמצבים האלה בחיים, מזעזע אותי כל פעם מחדש. לא כי קיימות בגידות ואנשים נשרפים מזה אלא כי אני מרגישה שהוא מאמין שוב לשקרים של מישהו אחר שלא יעבור עוד הרבה זמן וזה יוכח לו כשקר, שוב.
אבל זה בינתיים מכרסם לנו סתם את הקשר. למה?
זה מעייף לחיות ככה.