אמא שלי פגעה בי וקשה לי לכבד אותה כשהיא לא מפרגנת לי אף פעם, איך להצליח את זה?

היי כולם אני ממש אשמח אם תקראו, השם שלי בדוי פה, בשנה האחרונה התבגרתי והתחלתי לחושב על דברים שלא הפריעו לי כמו פעם. היחסים שלי עם ההורים תמיד לא היו וואוו, ההורים שלי גרושים, ועם אבא שלי בחיים לא הייתי בקשר טוב עוד מגיל קטן ואני לא חיה איתו אז הוא לא מעניין אותי, ואמא שלי היא מדהימה ודואגת לי וקונה לי אבל אני מרגישה שזה לא מספיק לי.. חסר לי האהבה הזו בין אימא לבת, לא יצא לי לשתף אותה אף פעם במה שאני מרגישה בלי שהיא תוקפת אותי והשנה לא הצלחתי להסתיר את זה שקשה לי ודיברתי איתה על זה שאני מרגישה לבד ועצובה והיא אמרה לי שאני עדיין קטנה ואין לי ממה להיות עצובה וכן פה שם ניסתה לעזור, מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא זוכרת חיבוקים ונשיקות וחום, והיא לא בן אדם קר כי לאחותי הקטנה היא כן מראה חום ואהבה, ולי לא וזה כן מציק לי שהיא חושבת שאני כל הזמן מקטרת והיא אף פעם לא מאמינה לי למרות שאני מתאמצת בשבילה אני תמיד מגנה עליה בריבים עם אחותי האמצעית ואני תמיד מנסה לתת לה יד בנקיונות בבית, לפני כמה שבועות ראיתי שהיא מרכלת עלי שוב עם חברה טובה שלה, הפעם התעצבנתי ממש כי היא עשתה את זה והיא אמרה שהיא תפסיק לעשות את זה והיא שוב עשתה קראתי את ההודעות והייתי בהלם היא רשמה שם ״נועם כל הזמן מקטרת״, ״יש להן מזל שאני לא בורחת ונשארת לדאוג להן״ ״נמאס לי מנועם היא כל הזמן מבקשת כסף״ ״כשהיא תגדל היא תשאיר אותי לבד״ ״קשה לה בבית ספר״ עכשיו הקשר שלי ושל אמא שלי נהיה טוב בחודשיים האחורנים ואני מרגישה שהיא בגדה לי באמון לא אכפת לי ממה שהיא כתבה לחברה שלה עצם העובדה שאני באה ומשתפת אותה על זה שקשה לי בבית ספר והיא מעבירה את זה וגם היא כותבת את זה לחברה שלה ואז לראות את אותה חברה זה לא נעים, מכל השיחות שקראתי הבנתי מזה שאני ילדה מגעילה שלא מתחשבת באף אחד ורוצה רק כסף. אני לא מצליחה לשנות את זה בי ואני לא מרגישה שאני מקטרת כל הזמן אני פשוט מדברת על דברים שמפריעים לי אני לא חושבת שזה דבר רע . והשנה ניסיתי להשתנות כי המון אנשים התחילו להעיר לי הערות שאני מקטרת ובאה בגישה שלילית וזה כן נכון פשוט אני הייתי בתקופה לא טובה אז ניסיתי לשמור בבטן המון דברים וזה הגיע למצב שהרגשתי מועקות בבטן ועכשיו שקראתי את ההודעות זה מחזיר אותי אחורה. קשה לי לכבד אותה היא אף פעם לא מפרגנת לי באמת מהלב וניסיתי להשתנות ולהיות ילדה יותר טובה ולא לצעוק ולכעוס אבל זה קשה לי כי היא עושה את זה בעצמה והיא אומרת שהיא דואגת לי אבל היא רק מלחיצה אותי, לפעמים אני יוצאת עם חברות והיא שולחת לי המון הודעות ומחייגת כל שניה ואמרתי לה שאם אני עונה לה פעם אחת אין צורך לכתוב לי הודעה כל 10 דק רוב הזמן הטלפון שלי על השתק. אני לא רוצה לכעוס עליה כי היא גם בן אדם וכולם עושים טעויות והיא התנצלה אבל עדיין קשה לי להעביר את זה חלק. אני מרגישה שכאילו בגללי היא סובלת ושאני עושה לה חיים קשים למרות כל המאמץ שאני עושה עבורה. החיים שלה גם לא קלים בגלל שאבא שלי הרס לה אותם אבל למה זה אמור לבוא על חשבוני? כי אז גם אני נדפקת . השאלה שלי זה איך אני מצליחה לכבד אותם כי זה יותר חשוב לי