שלום.
התינוק שלי ילד ראשון בן ארבעה וחצי חודשים.
ואני בהתלבטות מייסרת אם להשאר איתו בבית או לחזור בחצי שנה לעבודה .
מצד אחד אני מבועתת וחרדה ממש מכל המקרי התעללויות הפיזיות והמילוליות ששומעים עליהם אחת לשבוע. וגם בלי זה אני מפחדת שהוא יבכה וירצה אותי ולא אהיה שם. ושיתייחסו אליו רק בצורה טכנית.
בנוסף אני מפחדת שיהיה לו קשה ממש הוא בלי מוצץ (ניסיתי כל הסוגים) . והוא נרדם בהנקה ועל הידיים .
וגם השעת שינה שלו היו בערך שש בערב ככה שיהיו לי רק שעתיים שלוש איתו שעבורי זה מעט מדי.
וגם הרבה מומחים לגיל הרך נגד להכניס תינוקות בגיל כזה למסגרת.
ואני גם אמביולנטית לגבי העבודה שלי (לא מקצוע נחשב)
מצד שני אני אוהבת ורוצה להיות בעשייה והאנשים אצלי בעבודה טובים ומתחשבים יחסית . ואני מרגישה גם שהימים שלנו בבית די חד גוונים, זמן בטן הליכה לפארק , הליכה לסופר לישון וחוזר חלילה.ובאזשהו שלב הם צריכים פעילויות נוספות וחברה. ואני יודעת כמה חשוב לאישה לעבוד ושיהיה לה עולם עצמאי משלה.
חשוב לי לציין גם שכל שאר הילדים במשפחה שלי היו אצל אמא שלי עד גיל שנתיים (זה לא אפשרי יותר) ואין לנו ממש ניסיון עם להכניס למעון כל כך מוקדם. ואמא שלי חושבת שאני צריכה להשאר בבית להביא כמה ילדים ברצף ואז בעתיד לחזור לעבוד.
לגבי מטפלת זה לא משתלם כלכלית (יישאר לי פחות מאלף).
ניסיתי לברר גם בסביבה על כל המסגרות אבל אין באמת הרבה אפשרויות וגם זה עדיין מרגיש לי כמו הימור, רולטה רוסית .
אם אני אשאר בבית זה יהיה על חשבון החסכונות שלנו וכסף שניסנו להשאיר בצד לדירה בעתיד.
בעלי משתדל ממש להיות סבלני אבל חושב שאני חרדה מדי ואין לו דעה חד משמעית בעניין.
בבקשה לחסוך ממני תגובות של היית צריכה לחשוב לפני/ ילדים הורסים את החיים . אשמח ואהיה אסירת תודה לכאלה שרוצים לעזור באמת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות