אז כשהיינו בחטיבה, ידיד טוב שלי היה דלוק עליי, ניסה להתקרב ולחתור למגע כמו גבר טיפוסי, ועבר את הגבול. ממש.
לא הבנתי אז מה קרה, לקח לי זמן להבין שהדברים שעשה היו לא בסדר, שזה היה ניצול והטרדה ושזה לא יכל להיות בטעות
כשהבנתי כעסתי מאוד, ולא דיברתי איתו בערך חצי שנה (שאז נראתה כמו תקופת זמן ארוכה). הבעיה היא שהיינו באותה הכיתה, ובאותה חבורת חברים, ככה שלאט לאט התקרבנו שוב. בסוף הסכמתי לשים (כביכול) את מה שהיה מאחורי כדי שנוכל לחזור להיות חבורה
וזה באמת מה שהיה. 5/6 שנים אחר כך ואנחנו עדיין חברים והוא ידיד קרוב שלי
אבל זה עדיין מטריד אותי... כשאני חושבת על הפעם הראשונה שנפגעתי מינית- אני חושבת עליו, עדיין יש לי טראומה מהמקום בו זה קרה, וכשאני מספרת את הסיפור לחברה חדשה, אני מתקשה להסביר לה איך אנחנו עדיין בקשר היום, ואני מודעת לכמה הזוי זה נשמע
העניין מטריד אותי יותר ויותר בזמן האחרון... זה כאילו יצרתי פיצול לבן אדם: אחד הוא הידיד החמוד והמקסים שלי, והשני הוא מטריד ודוחה. רק שזה אותו אדם. ואני לא יודעת מה לעשות עם זה עכשיו אחרי כלכך הרבה זמן, וזה רק מפריע לי יותר
שקלתי לתפוס אותו לשיחה, עכשיו כשאנחנו בוגרים (לא דיברנו הרי כמו שצריך אף פעם על מה שהיה, לא אז ולא מאז) אבל מפחדת נורא לפתוח את זה שוב...
מה אתן.ם חושבים שכדאי לי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות