היי קוראים לי דניאל אני בת 19 ואני בזוגיות עוד מעט חצי שנה את חבר שלי הכרתי אחרי תקופה קשה וארוכה הייתי ילדה בסיכון ,פנימיות הוסטלים ועם זה היו לי תמיד מערכות יחסים רעילות מאוד לפני שהכרנו החלטתי לעשות שינוי ולמרות שלא קיבלו אותי לצבא הלכתי לעשות שירות לאומי השירות והעבודה העצמית שעשיתי בנתה אותי מחדש ומצאתי את האור שנאבד לי אחרי כל כך אחרי זמן
ישר שהכרתי אותו הבנתי שהוא אהבת חיי , פשוט חיבור משמיים הזוגיות הבריאה הראשונה שהיתה לי בחיים
הבעיה הכי ככה אנחנו גרים ביחד כבר חודשיים ואני מרגישה שהוא מתחיל לקחת אותי כמובן מאליו ואני לא מוכנה שאף אחד יקח אותי כמובן מאליו אחרי כל העבודה שעשיתי עם עצמי ואחרי כל הסבל שעברתי כדי להחלים נפשית מגיע לי את את היחס הכי טוב בעולם ואני פוחדת אחרי שפתחתי ככה את הלב אחרי כל כך הרבה פגיעות שיום יבוא והוא לא יעריך אותי כי הוא רואה אותי כל יום , אני בחורה עצמאית וכן יש לי את החיים שלי אבל אני חושבת שזה שהוא יודע שהוא חוזר הביתה ואני פה מוריד את הערך שלי בשבילו אני לא יודעת אם זה רק בראש שלי או לא לדוגמא היום בלילה באתי לחבק אותו והוא פשוט הסתובב לצד השני ולא אמר לי בוקר טוב וישר התחיל לדבר איתי על דברים שצריך לעשות בבית עכשיו, אני אומרת לעצמי בוקר טוב ומחמיאה לעצמי במראה כל בוקר , אז הבן זוג שלי לא יגיד לי? חיה בסרט או לא נמאס לי הייתי בזוגיות כל כך קשה ו רעילה פעם שאני לא מוכנה להתפשר על כלום גם לא על בוקר טוב ואז אמרתי לו בוקר טוב אומריםםם והוא עשה לי פרצוף ואמר אוווו
כאילו אני צומי הוא לא מבין שזה כל כך חשוב לי ושזה מעבר לרק בוקר טוב מבחינתי אני לא יודעת איך לדבר איתו על זה אני שונאת לעשות שיחות כאלו
תעזרו לי מה לעשות? מה אתם חושבים? אני מגזימה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות