היי,
כרגע ניתקתי קשר של חודש וחצי עם בחורה שהכרתי לפני 5 שנים בקורס משותף.
5 שנים פינטזתי שיהיה בינינו משהו לא יכל להיות כי היא הייתה ממש חילונית ואני ממש חרדי ומה שקרה שאני "ירדתי לכיון הדתי" והיא '"התחזקה לכיון הדתי לייט"
חידשנו פתאום קשר אחרי 5 שנים של מחשבות בראש שלי וחלומות של הלוואי שיקרה בינינו משהו בעתיד
העניין פשוט אך מורכב, אנחנו מאוד אוהבים, הבחורה הזאת היא האהבה הכי חזקה שהייתה לי בחיים, הכי עוצמתית, הכי אינטנסיבית דיברתי ויצאתי עם בנות שום דבר לא התקרב למה שהיה לי איתה הן מבחינת חיבור וכייף והן מבחינת משיכה ואתם בטח שואלים את עצמכם למה עשיתי את זה..
טוב אז בגדול הלב אומר להישאר והראש צועק ללכת..
מספר רב של תכונות אופי והתנהגות שלה שאני לא מסתדר איתם גרמו לי להיפרד ממנה, פשוט לא הצלחתי לראות זוגיות בריאה, ויציבה איתה לטווח הארוךחתונה,ילדים,משפחה וכו׳ .
עכשיו אחרי חודש וחצי של התלבטות שמרגיש כמו כמה שנים טובות האם להישאר או להיפרד הגעתי להחלטה של סיום הזוגיות איתה..
עברו כמה ימים ואני מרגיש שאני מתמוטט..
חושב פתאום רק על הדברים הטובים שבה, חושב אולי הייתי יכול להסתדר עם המגרעות שלהלמרות שעמוק בתוכי אני יודע שלא, חושב אולי אם אני הייתי מתנהג אחרת הקשר היה יכול להיות טוב יותר..
העניין היותר מטריד הוא שאני מנסה לחשוב מה גרם לי להתאהב בה.. האמת.. יש רשימה ארוכה הרבה יותר של דברים שאני לא אוהב אצלה מאשר דברים שאני כן אוהב בה..
חשוב לומר אין לי איתה תחושת זמן היינו 72 שעות יחד בצימר זה הרגיש לי כמה דקה וחצי כל כך כייף איתה ולידה ובשיחות יש לי המון חברים ואנשים בחיים לא חוויתי חוויה מחוץ לזמן משהו שלא ניתן להסביר
האם זה קרה למישהו?
האם זה נכון לאבד אהבה כל כך חזקה בגלל שהראש אומר שעדיף ללכת?
כל עצה,טיפ,אמפתיה ייתקבלו ;
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות