אמא מצפה ממני למתנה יקרה ביום ההולדת על אף ההתנהגות שלה כלפיי, לגיטימי או חוצפה?

שלום לכולם ותודה שנכנסתם,
מודה שהכותרת קצת "מפוצצת" אז אני אשתדל לשקף את הסיטואציה בצורה הכי בהירה שיש.

אני בת 18, סיימתי תיכון ממש עכשיו וקיבלתי פטור משירות צבאי מסיבות בריאותיות.

מגיל 15 אני מפרנסת את עצמי ולא לוקחת מההורים שלי כלום. כרגע אחרי שנים של עבודות שחורות ומייגעות עד אמצע הלילה, אני עובדת בעבודה משרדית בתחום שממש רציתי, אבל בגלל שאין לי ניסיון אני לא מרוויחה מיליונים..

ההורים שלי אנשים מאוד קמצנים ובלי קשר לא הייתה לי איתם ילדות של דבש ושושנים.. עברתי ילדות מאוד קשה שכללה הרבה אלימות מילולית ולא פעם גם פיזית מצד אמא.
היא הורידה לי את הביטחון בכל קנה מידה שהוא ופיתחה לי הפרעות אכילה.
הייתה שוקלת אותי כל יום מגיל שבע ואם הייתי עולה קילו הייתה יכולה לומר לי משפטים כמו "תראי מה נהיית" , "איזה פנים ורגליים שמנות" או "מה הבעיה לאכול תפוח במקום הארוחה הזאת?". לפני שנתיים הגעתי לתת משקל בגללה. ברמה כזאת.

אחרי שסיפרתי קצת רקע אגש לעניין

נתחיל מזה שבניגוד להוריי אני דווקא מאוד נדיבה.
יש לי בן זוג כבר כמעט שנתיים ולכל יום הולדת או מאורע שלו או של משפחתו אני נוהגת בקביעות להביא להם מתנה יפה ומכובדת שעולה לי לא מעט וזה כולל הורים, אחות, אחיינים וכו.
למה? כי אני אוהבת אותם. וכי הם אנשים איכותיים שמתייחסים אליי בכבוד, ובימי הולדת שלי גם הם תמיד נורא אדיבים ונדיבים כלפיי.

לעומתם, ההורים שלי מעולם לא קנו לי כלום ליום הולדת. לא חגגו לי בת מצווה למרות שרציתי וכן היה להם כסף, ביום הולדת 18 שלי לא חשבו אפילו על להכין לי עוגה או לצאת איתי למסעדה.
כלום. כלום. כלום.
עם זה למדתי לחיות, אבל עם החוצפה של אמא שלי מאוד קשה לי.

בפעמים המועטות בחיי שניסיתי להתקרב אליה והצעתי לה לצאת יחד היא הסכימה רק אם אני ורק אני משלמת את החשבון במלואו על שתינו.. עוד מגיל 16 שלי זה היה ככה.
היא מובטלת כרגע כי היא לא אוהבת לעבוד וחיה על חשבון אבא שלי שיכול להרשות את זה לעצמו. בכסף שבכל זאת יש לה בצד היא קונה בעיקר שטויות ובגדים או מממנת את אחותי הקטנה, שהיא בת 16 ולא עובדת. יכולה להוציא עליה 300 שקל ביום. לעומתה, קרה ואני נתקעתי וצריכה 20 שקל היא תגיד לי שאני עובדת ושהיא לא צריכה לתת לי כסף..

אגיע לעניין לאחר שסיפרתי רקע
יצא לי לדבר איתה היום והיא אמרה לי שיש לה יום הולדת תכף ושהיא רוצה שאסגור לי ולה יום ספא במלון יוקרתי שכל המפורסמים הולכים אליו, שכמו שאתם אולי מנחשים זול הוא ממש לא. ברמה של 4 ימי עבודה שלי.
אמרתי לה שאני אחשוב על זה אבל אחר כך באמת יצא לי לחשוב על זה, ותהיתי לעצמי "האם אני חייבת בכלל?" אם זה לא הדדי, אז למה?
ובכלל, זה לא אמור להיות הפוך? שילדים הם אלה שמבקשים מהוריהם ולא ההורים מהילדים?
מילא היא הייתה אישה מסכנה, שבאמת קורעת את עצמה בעבודה וכן צריכה את הפינוק הזה.. אבל היא נוסעת על רכב יוקרה, מבלה את ימיה בעיקר בשינה, לא מבשלת לי בחיים וגם בימי שישי כשהיא מכינה לאחותי אוכל אני מכינה לעצמי אוכל לבד או אוכלת בחוץ, אז על סמך מה זה מגיע לה?

מצד שני, המצפון שלי מכרסם בי.. אני באמת לא יודעת. ולא רוצה לצאת "מגעילה" אבל זה באמת יושב עליי. לומר לה את מה שאני מרגישה זו לא אופציה כי היא מאוד אגוצנטרית ואוהבת את עצמה..

מה עליי לעשות לדעתכם? אשמח לתגובות מכילות ולשיח מכבד וראוי.. תודה מראש.