החברה הכי טובה שלי התארסה לפני כמה חודשים ומאז אני מרגישה ממש לבד... לא רק כי היא התרחקה ממני, גם כי סיימתי פרק בחיי ונפרדתי מאנשים שאני אוהבת ובקרוב אתחיל לימודים ואני מאוד מפחדת מהכל. מהלימודים מפחדת שאכשל ושכל הכסף שחסכתי ילך על החלטה שגויה וטיפשית שלי בבחירת לימודים. אני לא מאמינה שאכיר חבר אמיתי כי נכוויתי מספיק. הייתה לי חברה שגדולה ממני בכמה שנים טובות ובמשך הזמן גיליתי שהיא ניצלה אותי והייתה מאוד מניפולטיבית כלפי ונפלתי לזה בתמימותי. עוד חברת ילדות שאף פעם לא הייתי חשובה לה מספיק, אף פעם לא עניין אותה מה אני מרגישה, אף פעם לא הרגשתי צורך לספר לה על דברים חשובים באמת כי ידעתי מראש שזה לא חשוב לה. תמיד הקשבתי והכלתי גם כשלא רציתי וגם כשהייתי בדיכאון עמוק והיה לי קשה לשמוע על הצרות של האחר, לא אמרתי מילה. שתקתי, שמעתי והקשבתי. אני לא מבינה למה אני נופלת על כאלה אנשים, למה זה מגיע לי? ואולי, הבעיה בכלל בי? אולי אני גורמת לאנשים להתנהג אליי ככה ולהתרחק ממני? אולי זה בגלל החוסר בטחון שלי, השוני שלי. אני תמיד מרגישה בודדה גם בקירבת אנשים... הבעיה היא בי. ואני לא יודעת איך אתחיל לימודים עכשיו, אין לי מספיק כסף ונמאס לי לעבוד בעבודות זמניות. אני מרגישה נבגדת ומאחור. אני לא מאמינה שמישהו ירצה אותי, אני לא מאמינה שאקים משפחה ויהיו לי ילדים. לפעמים קשה לי לעשות פעולות פשוטות כמו להכנס לסופר, לאוטובוס זה מכניס אותי לחרדות למרות שבתוך תוכי אני יודעת שאני לא מעניינת אף אחד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות