שלום לכולם,
מדובר בנושא סבוך אבל אנסה לקצר.
אני מניח שאני צריך להתחיל עם הגירושים שלי מאישתי לפני כעשור.
לאחר תקופה דיי משמעותית שבגדה בי עם אהבת נעורים, החלטתי בהחלטה חד צדדית שהגיע הזמן להפריד כוחות.
אישתי באותה תקופה לא לקחה את זה קל בלשון המעטה ובמשך כל תקופת הגירושים ומיד לאחריה הסיתה את בתנו המשותפת, אז בת 8, נגדי וטענה שאני פירקתי את הבית והרסתי את המשפחה. לאחר הגירושים לא שמרה על הסדרי ראייה, לא הקפידה על המשמורת המשותפת שהייתה לנו ובכל מקרה בתי לא רצתה שום קשר איתי שכן הייתי לשיטתה ולשיטת אמה "הנבל" בכל הסיפור.
באותה תקופה החוק לא היה לצידי ולרוב טובת הילד הייתה בלהישאר עם האם, לא ראיתי טעם במשפט בגלל יחסה של בתי אלי ובגלל שבאמת לא ידעתי מה לעשות. בפעם האחרונה שנפגשתי איתה אמרתי לה שאם איי פעם היא תרצה אבא אז שתדע שיש לה אחד ובלב שבור עזבתי אותה לנפשה במחשבה שלעולם לא אראה אותה שוב.
לא מזמן, כרעם ביום בהיר קיבלתי שיחת טלפון מבתי, כיום בת 17.5, שאמרה שהיא רוצה להיפגש איתי ולהכיר אותי מחדש, מפה לשם נפגשנו ובסוף הפגישה הפילה עלי פצצה כאשר שאלה אם תוכל לעבור לגור אצלי.
ניסיתי לדובב אותה ולברר מה קרה ומדוע פתאום לא רוצה להתגורר עם אמה אך ביקשה שלא אשאל אלא רק אגיד לה אם זה אפשרי. מן הסתם הסכמתי, מצבי הכלכלי מאפשר לי לדאוג לה, היא אינה צריכה להחליף מסגרות והיא מסתדרת טוב עם זוגתי הנוכחית.
השאלה שלי מתחלקת ל2:
בהתחשב בעובדה שהאם לא תבעה חזרה את בתה, היא שוהה אצלי כבר שלושה שבועות, האם עלי ללכת להליך משפטי על מנת לתבוע עליה משמורת למרות שמדובר בכמעט בגירה?
השאלה השנייה היא יותר רגשית, היה בינינו נתק כמעט עשור ושנינו מוצאים את עצמינו ב"טריטוריה חדשה" כיצד אני יכול להכיר אותה ובעצם להיות שותף יותר פעיל בחייה?
תודה על ההקשבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות