אמא שלי לא קיבלה את זה שאני בי, רק עכשיו השלמנו ויש לי בן זוג, מה לעשות במצבי?

גיליתי על משיכה לגברים בגיל יחסית מאוחר, זה היה בגיל 19 שהייתי בצבא אבל בתכלס פחות עשיתי עם זה משהו כי גם הייתה לי המשיכה לנשים ומשם הבנתי שאני ביסיקסואל .
אמא שלי אף פעם לא התייחסה לקהילה הזו בצורה כועסת תמיד הייתי רואה שהיא פשוט לא התייחסה עלייהם ומאיך שאני מכיר את אמא שלי שהיא לא אוהבת משהו היא חייבת לציין את זה תמיד.
אני לא הייתי מוצא רלוונטי לצאת מהארון שאני ביסיקסואל כי לא הייתי מוצא שזה רלוונטי, וגם הייתה לי בת זוג לתקופה יחסית ארוכה אז לא חשבתי על זה יותר מדי עד שניפרדנו.
שנה שעברה בדצמבר התחלתי ללכת לפסיכולוג לא רק בגלל המיניות שלי אלה על כל מיני דברים שהייתי מודאג עלייהם ואיכשהו יצא מצב שנגענו בחלק שאני בארון הפסיכולוגית עזרה לי לצאת מהארון, להוריד ממני את האבן הזה, התחלתי עם החברים שלי לא חשדתי אפילו קצת שלא יקבלו אותי,אז זה היה קל הם קיבלו אותי בצורה הכי חמה שיש שגרם לי להרגיש שככה יהיה גם עם אמא שלי. אז עשיתי את זה אני ואמא יצאנו לפארק קטן בו יצאתי מהארון, היא הייתה בהלם,מופתעת אומרת שזה לא הגיוני ואפילו גם צחקקה בקטנה ,
אחריי כמה שעות של עיכול שהיינו כבר בבית היא נישברה ואמרה דברים נוראיים ״לי אין בעיה שאנשים יהיו גייזים או משהו, אבל אין מצב שזה יהיה מישהו במשפחה שלי הם כולם שם חולי נפש!״
״אוליי אחזיר את אבא לבית והוא יראה לך מה זה גיי״ ידעתי שאבא היה הומופוב
״תחכה שאני אמות ואז תעשה מה שבאלך! אין מצב אני רואה אותך עם כגבר״
והיה שם עוד מלא דברים לא נעימים שהיא אמרה, בחיים לא ידעתי שאמא יכולה להגיד דברים כאלה נוראיים לבן שלה, לא יכלתי להישאר. הלכתי הביתה זה היה היום הכי נוראי שאני זוכר, הפסקתי אפילו ללכת לפסיכולוג שלי כי גם ציינה שעדיף שלא הייתי הולך לפסיכולוג הזה.
זו תקופה הכי קשה שהייתי בה. בלי אמא בלי משפחה.. רק אחי הצליח לתמוך בי שזה לפחות משהו,וככה זה היה כמעט חצי שנה מדצמבר שלא היה בנינו שום תקשורות.


היום אני שמח במערכת יחסים עם מישהו שהוא nonbinary אומנם זה משהו טרי עדיין יחסית,הוא נולד כאישה
אבל אני לא זוכר מתי הייתי כזה שמח במערכת יחסים. הוא דואג,אכפתי,רומנטי, סבלני, כל מה שאני רק חלמתי עליו!

הוא הכיר לי את המשפחה החמודה שלו שקיבלו אותי בידיים חמות.
ואני רק לא מזמן השלמתי עם אמא
היא אפילו הזמינה אותי לסופש עלייה כמו
פעם ואני חשבתי להביא את הבן זוג שלי

אני מפחד,אני ניכנס לחרדה קטנה שאני נזכר ביום הזה,אני לא רוצה שזה יקרא שוב.
ואין לי מושג מה לעשות
הבן זוג שלי מציע שיהיה לתקופה קצרה כאישה שאמא שלי תבין שהוא ״בסדר ובן אדם כמו כולם״ עד שתחשוף את זה לאט לאט, אבל אני לא רוצה שהוא ישנה משהו בשבילי אני רוצה שהוא יהיה מי שהוא היום,הוא גם הציע לי לא להכיר אותם אבל מרגיש לי איפה לא מכבד.

אני מאוד תוהה מה לעשות במצב,ואני די אבוד. הבן זוג טוען שמוכן לכל דבר לעשות בשבילי אבל אני לא בטוח אפילו איך אני רוצה יהיה