בקצרה. התגייסתי לפני קצת יותר מארבעה חודשים. היה לי תפקיד שנחשב טוב מאוד ביד, אבל ממש רציתי תפקיד אחר ואמרו לי ביחידה שרציתי להגיע אליה שאם אגיע לתפקיד במערך שלהם, לא משנה איזה, אפילו אם הוא גרוע, אני אוכל להגיע אליהם. ידעתי שזה היה הימור ויכול לא לעבוד.
הגעתי למערך בעזרת קצין מיון. מסיבות בירוקרטיות לא יכולתי להגיע אליהם. נשלחתי לקורס לתפקיד גרוע שלא מנצל עשירית מהיכולת שלי, סיימתי תוך חודש ועכשיו אני כבר חודשיים וחצי במערך, ניסיתי לעבור בכל דרך ואי אפשר, במיוחד אחרי סיום הקורס.
תמיד הייתי דיכאוני אבל לא אובחנתי והסתרתי את זה. לקראת הצבא הייתי ממש במתח ובחרדות שאני אולי לא אסתדר במערכת או שאני אגיע לתפקיד שאני לא רוצה והייתי שותה קצת בשביל להרדם. לא המון, חצי כוס יין או שוט וויסקי.
אחרי שסיימתי קורס והגעתי ליחידה, וככל שהתברר לי שאני אשאר בתפקיד ולא אוכל לצאת, וגם המלחמה התחילה, התחלתי להיות יותר בלחץ ובדיכאון והייתי צריך לשתות יותר לפני השינה כדי להרדם, והתחלתי לקחת כדורי שינה ללא מרשם. עכשיו בשביל לישון אני לוקח כדור או שניים של נרבן וטונייט, בדרך כלל שניים של טונייט ואחד של נרבן, ואז או שתי כוסות בערך של יין או שוט כפול של וויסקי.
אני שבור לגמרי, לא יודע מה לעשות. אף פעם לא הייתי במצב כזה. אני בא מבית טוב מאוד, בלי בעיות של שתיה או סמים, ההורים תומכים ואוהבים, מצב כלכלי מעולה, הייתי תלמיד מצטיין בבית הספר, הייתה לי עבודה בהייטק לפני הגיוס.
אף אחד לא ידע שהייתי דיכאוני ואף אחד לא יודע על הבעיות שלי עכשיו. לא רוצה לספר כי זה ממש לא מתאים לתדמית שלי ואני לא רוצה לגרום כזה כאב ובושה להורים. תמיד החצנתי אופטימיות והייתי חכם ומצטיין בהכל. עכשיו אני בודד, בלי חברים, בלי מטרה, וצריך לקחת כדורים ולשתות בשביל לקבל כמה שעות של שינה טרופה. אני מתבייש בעצמי. היו לי את כל הקלפים ביד.
מה אני עושה עם עצמי? איך אני יוצא מהחרא הזה? מה הצעד הבא?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות