נישואים 30 שנה עם 4 בנים בוגרים.
היו ימים טובים בהחלט אך רוב הימים לא היו טובים.
לא יודעת איך התחתנו ...חוסר התאמה מוחלט אך התאהבתי בו והוא בי. היו נורות אדומות בחברות אך בחרתי להתעלם כי אהבתי מאוד.
איך שהתחתנו החלו הצרות, אלימות מילולית קשה ומקטינה. לעיתים פיזית מול הילדים,הימורים .
ואני ...אני עצמתי עיניים. מטומטמת. לא קמתי והלכתי. לא היה לי אומץ. במשך שנים לא ראה אותי.
היום ממרום גילי אני יודעת שהוא גבר נרקסיסט מובהק. אבל. ויש אבל גדול. עשיתי את טעות חיי .במקום להתגרש ,יצרתי משבר אמון שהיה חד פעמי. כל כך רציתי יחס .חום ואהבה.
זה קרה לפני 5 שנים .ולא התגרשנו .ניסינו להתגבר ונשארנו בבית . ללא ייעוץ זוגי כי לא היה מוכן
מאז, גהנום עלי אדמות. האלימות הוכפלה.כולם בתוך הקלחת כולל המשפחה המורחבת שלי שניתקה איתי קשר .הילדים כועסים מאוד מאז טלא מוכנים לסלוח.התנצלתי אלףפעם ירדתי על בירכיי. אך אני עומדת מול קיר.
כיום אני בבית.כולם גרים בבית אך אני לבד עם עצמי
לא בקשר עם בעלי שגר איתי בבית.ממש התעלמות. לא מדברים. הילדים בוגרים כל אחד עסוק בעניניו
אבל גם כועסים והקשר הוא מינימלי.
האלימות המילולית כלפיי היא בלתי נסבלת ומזעזעת.
עד שלאחרונה ניתקתי קשר של ממש עם בעלי והמיטות הופרדו. לא מסוגלת יותר לשאת את זה.
מה אני עושה עם חיי? האם לעזוב את הבית ולהשכיר דירה כדי שאהיה בשקט נפשי?
אשכיר ואהיה לבד ? בלי ילדיי ....אני אמות .
אני נשארת בבית כי מפחדת לעשות צעד. בעלי גם לא מוכן ללכת לגישור כדי לסיים יפה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות