מרגישה שהקשר ביני לבין הזוג שלי מתפורר, יש לי על מה להילחם או שכדאי להיפרד?

היי לכולם, תודה שנכנסתם..

אני אתחיל ואומר שמאז ומתמיד היו לי בעיות בביטחון, חרדות בדגש על חרדת נטישה. במהלך חיי לא היו לי קשרים חברתיים רבים, וחיים חברתיים לא היו לי למעשה מעולם בפול ווליום. היום נגיד אין לי חברים בכלל.
נולדתי למשפחה מפורקת, נדדנו בין בתים ואבא לרוב גם לא היה בתמונה. הוא היה בא פעם בשבועיים לחצי שעה ושם לרוב זה הסתיים.
גידלתי את עצמי, ומאז שהייתי ילדה ידעתי שאני רוצה אהבה.

הייתי ילדה שמנה, וכולם כל הזמן פמפמו לי כמה שיהיה לי קשה למצוא ככה זוגיות בהמשך.
אף אחד אף פעם לא אהב אותי לפני, בשום מובן, ואני לא האמנתי שמישהו יהיה מסוגל.

את בן זוגי הכרתי לפני שנתיים בתקופה הכי אפלה בחיי. עברתי חרם בתיכון ובקושי הייתי מגיעה לבית ספר, לא עבדתי, וחוץ מלהיות בדיכי עם עצמי לא היה לי כלום.
והוא הגיע וקיבל אותי כמו שאני. והכיר לי חיים טובים יותר, של חופשות ובילויים והופעות. והוא כל כך רצה שיקרה בינינו משהו. אז קרה. ולאט לאט אני גם אהבתי אותו, וכמו שהוא קיבל אותי עם כל החסרונות, כך גם אני קיבלתי את הדברים שחשבתי שיהיה אפשר לתקן, כמו את העובדה שהוא שונא לדבר, לא יודע ולא אוהב להחזיק שיחה של למעלה משתי דקות, לא מראה חיבה בפומבי, אף פעם לא מחמיא לי, בקושי יד מוכן להחזיק לי ברחוב, ושהוא מתנהג בצורה כוחנית כשדברים לא הולכים כמו שהוא רוצה.

הזמן חלף, היו ימים יפים ביחד וגם כאלה שפחות.
הוא השמין מאוד, הכרתי אותו רזה ובמהלך הקשר הוא עלה 20 קילו. כל מה שהוא מדבר עליו זה אוכל, מה הוא אכל ומה הוא יאכל. מעבר לזה אין שיחה. גם אני הייתי שמנה פעם אבל זה ממש לא כל מה שהעסיק אותי.

מנגד, אני לקחתי את עצמי בידיים וירדתי 10 קילו, והיום אני הגרסה הכי טובה שלי חיצונית אי פעם, כולם אומרים לי שאני יפה וחטובה וגם אני מרגישה שאני נראית טוב, שבחיים שלי לא נראיתי כל כך טוב כמו שעכשיו.

במצב הנתון, חשבתי שהוא יתלהב ממני יותר וירצה לקיים איתי יחסי מין.
אך הדבר לא קרה, אלא להפך, התדירות פחתה לכמעט אפסית.
היינו יחד בחו״ל ושכבנו שם רק פעמיים מתוך טיול של שבוע, גם בהן הסקס היה ממש בינוני והוא גמר ממש מהר והלך לישון. על אף הגוף ״החדש״ שלי ושאני מאוד מטפחת את עצמי.

אני מתוסכלת.
אני בת 19 ומרגישה כמו בת 70. וזה לא שאני איזה חיית מין, אבל משהו בסיסי..
וכמה שאני מנסה שתיווצר בינינו רומנטיקה, זה פשוט לא הולך מצדו.
הבן אדם קר כמו אבן. אין בינינו שום מתח, וגם לא כימיה. מרגיש לי ששיחה בינינו היא כמו מטלה בשבילו, וזה לא שאני יושבת ומדברת איתו על פיזיקה קוונטית, אלא על דברים קלילים כמו סטנדאפ או משהו יפה שראיתי באינסטגרם.
כשהוא כבר רוצה סקס, הוא מתזמן. כן כן ברמה כזאת, אומר לי "היום בתשע תבואי אליי ונשכב", זה סקס או בדיקת דם? מה?

אני רואה קשרים בין גברים לנשים ואני רוצה גם ככה. של פרפרים ושל אהבה.

ניסיתי לדבר איתו על הנושא בעדינות ושהייתי רוצה לשפר דברים בקשר אבל לא רואה מצדו שום נכונות.

לא הייתי רוצה להיפרד, כי בבסיס של הקשר אנחנו חברים טובים ויש לנו שפה משותפת וצחוקים, כיף לנו ביחד והוא נשמה טובה. אני גם יודעת שהוא אוהב אותי. מה גם, שאני מרגישה תלויה כי אם לא הוא באמת שאין לי אף אחד, וההורים שלי בונים על זה שהקשר יהפוך לרציני בעוד שנה ושאני אעוף להם מהבית.

אני באמת לא יודעת מה לעשות.
אתם חושבים שיש מקום להציל את זה?
במידה וכן אשמח שתפרוט איך
במידה ולא, אשמח שתפרטו למה ואיך עליי לפעול

תודה מראש.