עד לאחרונה הייתי משוכנעת שאצטרך לעבור תהליך עצמי ארוך עד שאהיה מוכנה, עד שאצליח להיכנס לקשר שיחזיק. מכשולים של בעיות אמון ותלות ועד תפיסת ערך עצמית שמתבססת על היחס מהצד השני גרמה לי להסיק מסקנה שאולי זה אפילו לא בשבילי.
לאחרונה, אני וחבר טוב התקרבנו משמעותית. תקשורת טובה, שיחות עמוקות אפילו על זוגיות ועל המהות שלה עבורנו והבנה טובה אחד של השניה. לראשונה הרגשתי שאני קרובה ללהיות מוכנה, או לפחות מספיק רוצה את זה כדי לנסות.
אני מרגישה שיש לי גב חזק ממנו, אני באמת סומכת עליו.
ממה שאני קולטת, גם הוא בעניין. יש מין קרבה ספונטנית כזאת אבל מרגיש לי ששנינו על אותו התדר...
כמה סיבוכים:
1. זו החלטה מאוד אמיצה מצידי. תמיד חיפשתי את הדמות הגברית הדומיננטית הזאת, זו הסיבה גם שלרוב העין שלי הולכת בטבעי לגברים בוגרים ממני, משהו בתפקיד כוח הזה פשוט עושה לי את זה. הוא גם דומיננטי, אבל בצורה מאוד שונה. ללכת עליו, יהיה 180 מעלות מהטיפוס שלי. בהתחלה לא חשבתי שאוכל להימשך אליו, כשהתקרבנו הצלחתי להרגיש משיכה טובה, בעיקר בגלל החיבור והאינטימיות שנוצרה ביננו, אבל עדיין הבחירה שלו כלפי המראה שלו מקשה עליי. הוא לא נראה רע בכלל, מרגיש לי שאם היה שינוי קצת בשיער ובבגדים, היה לי קל יותר להימשך אליו. לא הייתי רוצה לשנות את זה אם ככה הוא אוהב ומרגיש לי קצת שטחי שזה מהותי עבורי, אבל מרגיש לי ששינוי כזה היה מקל עלי להימשך אליו מינית, ואני לא יודעת איך לפתור את הענין הזה.
2. התגובות מהסביבה מעסיקות אותי, יותר מידי. הייתי רוצה להשתחרר , בסוף כשאני איתו ויש לנו רגע, אז פחות מעניין אותי מה יגידו, אבל זוגיות לא מורכבת רק מרגעי שיא. אני חוששת להיכנס לקשר הזה עם רצון להסתיר לפעמים את הקשר. לא הייתי רוצה להתבייש בו, זה לא מגיע לו ויש לי אחריות לקבל על עצמי לפני שאני עושה את ההחלטה. אבל לא הייתי בזוגיות לפני, ובכנות, לחשוף את זה מול משפחה ומול חברים זה ביג דיל עבורי, אני מתקשה למצוא דרך להתמודד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות