היי, בסביבות חודש דצמבר ינואר אבא שלי נפטר במלחמה, ומן הסתם אנחנו נחשבים משפחה שכולה, עכשיו, אני מאוקטובר מתאמן על מנת להתקבל ליחידה הכי מובחרת בצבא, סיירת מטכ''ל, ואני מוכן לקבל עליי כל שירות שיהיה העיקר קרבי, האמונה שלי היא שקרבי זה הכי תורם למדינה והכי משמעותי מבחינתי והכי מספק, אז גם אם אהיה בגדוד בגולני או בצנחנים לא משנה לי העיקר השירות המשמעותי.
אמא שלי, שעוד לפני שאבא שלי נפטר, התנגדה שאני אתגייס לקרבי אבל לא היה לה אופציה לעשות משהו, היא סיפרה לי שאבא שלי היה היחיד שאולי היה מרגיע אותה איכשהו, שהיא לא תשן בלילות, שהיא תדאג שאני לא בבית.
אבל לפי דעתי, ביחידות עילית ומובחרות, אנשים בקושי מתים, וגם באירועים של פעם ב..
חוץ ממלחמה שזה סיפור אחר אבל לא תמיד אנחנו במלחמה.
אני רואה את עצמי ממשיך בצבא לקצונה, ושירות קבע לאורך שנים..
כרגע אני בכיתה י''ב ושנה הבאה הולך לשנת מכינה שגם אמא שלי מאוד מתנגדת אבל היא לא יכולה לעשות כלום..
מלא פעמים אנחנו מדברים והיא אומרת לי שהיא לא תשן בלילות עכשיו ובמיוחד מאז שאבא שלי נפטר במלחמה היא לא חיה מאז, בן אדם אחר.
עכשיו, אמא שלי אני אוהב אותה מאוד, היא הדבר היחיד שיש לי אחרי האחים שלי, וזה לא פייר שבגלל שאמא שלי לא יכולה להתמודד עם הפחדים שלה, אני צריך לשלם על זה בשירות שלפי דעתי הוא נחות יותר.. למה אני שלא קשור למלחמה, בגלל שאבא שלי נפטר צריך לשלם את המחיר?
אני לא רואה את עצמי בתפקידים של תכנות ומשרדיים, אני רוצה להשפיע על חיילים, לשפר אנשים, ולהוביל אנשים בשדה הקרב. אני רוצה להיות מפקד בקרבי.
מה עושים במצב כזה? אני באמת עובד עצות.. אני מתאמן כבר מעל חצי שנה ליום סיירות שצפוי להיות לי בינואר 2025 ואני לא יכול לדמיין את עצמי לא עושה את היום סיירות, גיבושים, והתחלת מסלול באחת מן היחידות או הגדודים.
מה אתם חושבים חברה, עצות, איך לשכנע וכולי.. אני עובד עצות ומחשבה כבר..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות