הייתי בקשר מדהים. קשר ראשון שלי. 5 שנים של קשר אינטנסיבי מאוד, זוגי מאוד, אוהב מאוד. לאט לאט כשההתאהבות התחילה לרדת ולהשתנות לאהבת יום יום, עברנו לגור יחד, ופתאום דברים שהיו בה מההתחלה שלא אהבתי, התחילו להפריע לי. למעשה ירדה חומת מגן והתנפצה לי זכוכית מול העיניים שהזוגיות הזו אינה כמו שחשבתי, ודברים מפריעים לי בה. נפרדנו. פרידה קשה וכואבת. כשבוע לפני שהצעתי לה נישואין. היא לא ידעה שהתכוונתי להציע לה שבוע הבא אבל כל הזמן שאלה מתי אני מציע לה. אני כבר חודשיים לאחר הפרידה, ובמודעות מאוד גבוהה שמתישהו יהיה בסדר, מתישהו תגיע מישהי אחרת, יותר מתאימה, ושאני עכשיו הרבה יותר בוגר ומבין מה חשוב לי בזוגיות. לא רק המראה החיצוני, ותכונות האופי החזקות והמושכות, ולא רק חבריה ומשפחתה, אלא גם היכולת שלה לעמוד לצידי בשעות משבר, ולעשות הכל כדי להיות שם בשבילי. בשיחת קלוז'ר שעשינו היא אמרה לי ואני מצטט: "בתור בת הזוג שלך, אני לא הפסיכולוגית שלך, ואם יושבים עליך דברים עמוקים אני לא ארד על ברכיי ואתחנן שתספר לי מה עובר עליך". מאוד הפתיע אותי לשמוע משפט כזה והוא סגר לי את הפינה לכמה הייתי צריך את הפרידה הזו.
מכאן אני פונה לעצה. אני מרגיש לבד. אין לי מישהי לפרוק לה או לספר לה על יומי, אין לי משהי לדבר איתה שיחות עמוקות, שיחות שלנו, אני מרגיש ואקום, ורוצה כבר להכיר את האחת שלי. קשה לי הלבד כי הרבה זמן לא הייתי לבד. אני מנסה לעשות לעצמי טוב אבל כל הזמן חוזר לסיפור הבדידות. "אתה צריך להאמין שיהיה בסדר" זה משפט שכל הזמן אני משמיע לעצמי בראש. הבעיה היא שיש פער בין "צריך להאמין" ל"מאמין".
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025