אני כבר 4 שנים עם פסיכולוגית הייתה לי בהתחלה חרדה חברתית קשה מאוד ברמה שלא יכולתי לצאת מהמיטה וכל שנייה בכיתי עם הלכתי לבית הספר כשגדלתי זה בהתחלה היה טוב ותקופה טובה ובסביבות י זה החמיר ונהיה לי התקפי פאניקה וחרדה ענקיים ושוב כשהלכתי לבית הספר התחלתי לבכות . זה הגיע למצב שהייתי 247 עם אוזניות כל היום והיה לי התקפי פאניקה עם הורידו לי אותם . הייתי מנותקת מהמציאות .היה אפילו פעם שכמעט אשפזו אותי כי רציתי לפ.ג .עכשיו אני בכיתה יב והמצב שלי הרבה יותר טוב . התקפי הפאניקה כמעט ואין לי ואני מסוגלת לשרוד בלי האוזניות . אמא שלי תמיד מימנה את הפגישות שלי מעזרה ממשרד הרווחה ולאחרונה חרגתי מהמכסות שלי וזה אומר שאמא שלי תצטרך לשלם לבד כל הכנסה ואבא לא מעורב בזה . וזה יקר בשבילה ואני יודעת את זה וביקשתי להמשיך כי הבנתי שאם ניקח הפסקה זה תהיה הפסקה ארוכה של חצי שעה או יותר . אני מסוג האנשים ששומרים הכל בבטן ובסוף מתפוצצים על עצמם וזה מוביל לדברים לא טובים . יש לי פסיכולוגית פעם בשבוע והיא בעצם מובילה אותי לפרוק על הכל . על ימים רעים שקרו לי או על ימים טובים או משמחים על מצב שפגע בי נורא או סתם להתייעץ איתה על דברים וכל ההתקדמות הענקית שעשיתי היא הרוב בזכותה . אפילו הקשר שלי עם אמא שלי התחזק. פעם חשבתי שהיא שונאת אותי ומעדיפה את אחותי הקטנה . האם זה אנוכי ממני לבקש להמשיך? אני מפחדת שאם העשה הפסקה אני אדרדר ואני לא חושבת שאני במצב להיות בלעדיה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025