הייתי בזוגיות עם מישהו בערך כשנתיים.
הכרנו בעבודה ואנחנו עדיין עובדים יחד אך כיום כבר פרודים.
אהבנו אחד את השני כמו האהבות של פעם..
לא יודעת להסביר אבל זה היה משהו מיוחד.
דאגנו אחד לשני בפרטים הכי קטנים .
תמיד הוא דאג לומר לי שאין ולא יהיה בעולם מישהו שיאהב אותי כמוהו. ובאמת הוא דאג לי לדברים שלא יודעת אם אי פעם מישהו עשה עבורי.
הוא ידע לראות מנקודת מבטו מה יהיה טוב לי באותו הרגע.
ידע לקרוא אותי כמו ספר.
ידע מתי אני עצובה , שמחה , הכל מהכל. ובכל מצב רוח שלי ידע איך לפעול בהתאם.
אבללל...
הריבים, אוי הריבים.. היה לו המון אגו.
בקטע כזה שאם ישנו ריב מסויים אנחנו יכולים לא לדבר שבועיים עד שאני מרימה את הכפפה ויוצרת אינטראקציה ואז הוא לוקח אחריות , מתנצל אם הוא טעה וכו..
היו לנו המון ויכוחים וריבים על שטויות ...
בעיקר קטעים של קנאה קטנוניים..
היום כבר חודש שאנחנו לא יחד , החלטנו להפריד כוחות כי לי כבר היה קשה עם המריבות הסתמיות ..
עדיין עובדים יחד ולכן מתראים בעבודה , מה שגם מקשה על הרגש..
אנחנו מדברים אחד עם השני בענייני עבודה בעיקר.
אבל,
קשה לי..
קשה לי לראות אותו מדבר עם אחרות..
יצא שפיתחנו שיחה אני והוא , שאלתי אותו מה הוא מרגיש שהוא רואה אותי עוברת נגיד.. או מה הוא מרגיש אליי היום.. אם בכלל?
והוא ענה שכלום.. עוד עובדת מן המניין..
מה.. למה..
זה כאב לי כל כך.
לא עניתי אמרתי ממ אוקיי וזהו..
איך גברים שאהבו כל כך... יכולים ברגע להרגיש כלום למישהי שהם אהבו. ואני יודעת שאהב חזק ..
אולי אמר את זה דווקא? או כדי לעצבן?
סתם זה מדכא..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות