בקצרה, יש לי עבר נפשי לא פשוט, פגעו בי המון, גם פיזית, ובין היתר גם נהגתי לפגוע בעצמי ונותרתי עם המון צלקות. זה היה מזמן, מאז לקחתי את עצמי בידיים ושיניתי את החיים שלי לטובה, אבל כשמסתכלים על הסימנים שנשארו זה ברור מה הם. עברתי את מה שעברתי, לא מרגישה צורך להסביר את זה לאחרים ולא מתביישת בכלום. אני גם לא מרגישה שהצלקות מכערות אותי ואני דווקא מאוד אוהבת את המראה החיצוני שלי.
הבעיה היא שאני מרגישה שאני לא יכולה להיות חשופה תרתי משמע מול אף אחד.
כאילו אף אחד לא יוכל להבין או לקבל או לראות את הדברים כמוני. מהחוויות שלי קיבלתי רושם במיוחד מגברים, גם מכאלה שלא יצאתי איתם, שפגיעה עצמית זה משהו "של נערות מתבגרות מצוברחות", שהצלקות שלי הם פגם שצריך להסתיר ושזה כל כך חבל "שעשיתי את זה לעצמי".
למשל מקבלת הרגשה שזה מביך להביא אותי להורים או לפגוש חברים או מקבלת ביקורת על זה שלא בחרתי בדרך התמודדות אחרת ושרק רציתי תשומת לב, וזה רק מלראות את הצלקות בידיים. זה ממש מרגיז אותי ואני לא יכולה לתאר לעצמי שאוכל אי פעם לספר הכל ולהפתח לגבי כל מה שהיה בעבר שלי או להיות במצב אינטימי עם מישהו. כאילו חושבת לעצמי למה בכלל לנסות? מה הסיכוי שאוכל לפתח קשר כנה עם מישהו?
לא מצפה שכולם יתחברו אלי ויסתדרו איתי וברור לי שיש נושאים שאם הם עולים הם לא קלים לעיכול, אני גם לא נעלבת מתגובות של אחרים אבל אני כן מרגישה ממש תקועה בתחום הזוגי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025