מגיל מאוד צעיר הייתי חרדה מאוד שההורים שלי יפרדו. מהרגע ששמעתי על ההמצאה ששמה גירושים, ותוך כדי ראיתי את ההורים שלי רבים בלי סוף מתוך הבדלים מנטליים וחילוקי דעות שדרך הביטוי שלהם נשמעו לי מאוד לא פרופורציונליים, חששתי מאוד שיום אחד ההורים שלי יושיבו אותי ואת אחיי במעגל ויפילו עלינו את הפצצה. מאז עברו כמה שנים, שניהם עדיין נשואים. אמא שלי דיברה איתי רבות על אבא שלי ולמרות שהם שונים הם אוהבים, וכביכול הכל בסדר. אממה, דברים השתנו. אמא שלי לא אותה אישה שאבי התחתן איתה פיזית, והוא פשוט רומז, עוקץ ומעיר על זה, ולא באופן שהיא נהנית ממנו. דבר נוסף הוא שלאחר מוות פתאומי של בן משפחה לאחרונה, אמא שלי שכעת יש לה אחריות נוספת על הראש קורסת. אין יום שבו היא לא נחה עם סרטונים במיטה, והתפרצויות הזעם שלה מחמירות. כתבתי היום לחבר על זה ש"כולם שבורים או לא מתפקדים או חלשים מכדי לעשות דברים, וחלקנו לא מצליחים כמעט לעבור את היום". ואז מיד התחלתי לפקפק בעצמי. נזכרתי באותה ילדה שפחדה עד מוות מהגירושים של הוריה שמעולם לא קרו, ואז שאלתי את עצמי אם אני אולי פשוט מגזימה. אני בנאדם שרוצה חיים פשוטים, אבל גם חיים אמיתיים. האם אני פשוט עושה דרמטיזציה לכל דבר או שהמשפחה שלי באמת שבורה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025