מרגיש רע עם הבחירות שלי בחיים, לא יודע איך להתמודד

כל בחירה כמעט שעשיתי בחיים נוגדת את מה שהמשפחה שלי רצתה שתהיה בין אם זה בבית ספר ובין אם זה בצבא או כל דבר אחר... אני יורד לג'וב(יומיות)והמשפחה שלי בדעות שונות משלי - הם בעד לעשות שירות צבאי ולתת את ההכי טוב שאפשר ושאיפה לפטריותיות ואני בדיוק ההפך, אם צה"ל לא היה חובה לא הייתי חושב על להתקרב לשם אף פעם כנ"ל לגבי בית הספר שכן סיימתי 12 שנות לימוד אך בלי בגרות מלאה. אם החוק חינוך חובה לא היה חובה כבר בגיל 10 הייתי עובד אם היה מתאפשר לי.
למרות שאני כן מקבל תמיכה מהמשפחה שלי אני מרגיש שאין באמת תמיכה, שהתחלתי להתרחק מכולם מאז שאני בצבא. הקשר עם ההורים שלי רופף למרות שאנחנו בקשר אני מרגיש מרוחק וקר מהם, לא מעוניין בלבקר אותם או לשבת איתם הרבה, אין לי את הרגשת הקרבה המשפחתית שהייתה לי פעם.
אני מפחד שאני עושה טעות בקשר ליומיות שאני הולך לעשות בג'וב, אולי הנסיעות והעבודה עצמה יטישו אותי ואני בן אדם אפשר להגדיר כחלש אופי ודברים כאלו יפריעו לי ממש. אני אדם של בית, לא אוהב לצאת הרבה ויומיות מצד אחד נשמע לי אחלה דבר בשביל מישהו כמוני שלא מסוגל ממש להתמודד עם החיים(אני המון שנים בטיפולים) ולחזור לשגרה של פעם, לחזור ב5-6 בערב כל יום,להתחיל עם התחביבים שהיו לי פעם שוב ולהרגיש טוב עם עצמי שאני עושה עם עצמי משהו אבל מצד שני אני מתחרט שאני לא בקרבי בתוך עזה ונלחם כמו גיבור, שאולי ויתרתי לעצמי מהר מדי וקפצתי על הקטע של הג'וב, אולי אני אתחרט על זה ואתייאש מכל הנסיעות או מהג'וב שיתנו לי כי אני לא יודע עדיין מהו ובכלליות אני לא מרגיש שאני מסוגל להתמודד עם החיים, הכל נראה לי כבד מדי ולא מתאים לי, אין לי מושג איך לעבור את החיים ברוגע כמו אנשים אחרים ואני יודע שלכל אחד יש צרות ושלא הכל נראה ככה אבל בסך הכל אנשים חיים את החיים ומתמודדים איתם לטוב ולרע ורק אני אוכל תסביכים על כל דבר קטן ונתקע במקום .
לכל החברים בצבא יש חברות ושכבו כבר להנאתם, אני לא מסתכל על זה בצורה ש"הוא גבר כי הוא שכב כבר" אני בעצמי מת לשכב אבל אין לי את הבטחון לדבר עם בנות, אין לי את הבטחון להסתכל עליהן ליותר מכמה שניות מבלי לקבל צמרמורת או להבריח את המבט לאלף עזאזל,הדימוי העצמי שלי לא משהו למרות שאני סוג של נרקיסיסט,כל הזדמנות שיש אני מסתכל על עצמי ואו מחמיא לעצמי או חושב איך אפשר לשפר את המראה שלי ובצורה מוגזמת,מצטלם כמה פעמים ביום (כמובן ששומר את התמונות לעצמי) מסתכל במראות כל הזמן, כשהייתי מתאמן כל הזמן עושה פוזות לעצמי ומרגיש עם עצמי גבר וחזק אבל בפועל אני בדיוק בדיוק חושב ההפך מכל זה! בפועל כשאני מול אדם אחר לא משנה אם זה בן או בת - אני ישר משווה את עצמי אליו,מרגיש לא טוב,אני רזה מדי,מכוער מדי,לא חכם מספיק, לו יש נתונים טובים יותר ודברים בסגנון הזה.
איך אני מתמודד עם החיים? הכל נראה לי מסוכן ומפחיד ושאין לי ממש דרך, אני רוצה לעשות את הצעד הראשון אבל אני כל כך מפחד שאני תמיד נתקע מאחור,עוד לפני שאני מניח את הרגל על האדמה - שניה אחת לפני אני עוצר ונשאר במקום כי שם נוח לי(למרות שגם שם מתחיל להיות רע אחרת לא הייתי שואל פה שאלה...)
מה אני עושה עם החיים שלי? איך להתמודד איתם?