חצי שנה עברה ואני עדיין מאוהב בה, איך להחזיר אותה אליי?

היי, כתבתי פה מספר פעמים בעבר, לפני ואחרי הפרידה מאותה בחורה.
היינו יחד 5 שנים.
בשנה שנתיים האחרונות היו המון ריבים שבאו מכל מיני סיבות, לפעמים גם משטויות, באמת שטויות.
היא רצתה להפרד ואני משכתי את זה וניסיתי לתקן מה שידעתי שהיה שבור.
באמת שניסיתי, היו לי תקופות לא קלות בחיים בעיקר בתקופה בה גרנו יחד במשך שנה.
זה התחיל יפה עד שתקפה אותי שוב החרדה והדכאון בה איתו מספר חודשים אחרי.
זה ממש הרס אותי כגבר וכבן זוג כשהיא רואה אותי במצב כזה יום יום.
היא לא ממש הייתה שם בשבילי ורוב הזמן רבנו.
היא הייתה עסוקה מאוד בעבודה ובלימודים שלה.
לעומתי, הכל הולך לה טוב בדיוק כמו שהיא רוצה.
טוב היא חרוצה ולא נכנעת לרגשות שליליים כמוני.
אני פשוט כזה מגיל מאוד צעיר אז זה די בא איתי וזה לא משהו פתאומי כזה.
מעולם לא סיפרתי לה כמה זה באמת חמור עד שהיא ראתה זאת במו עיניה.
כמו שאמרתי, היא לא הייתה שם בשבילי כמו שהייתי צריך שתהיה אבל מצד שני, ההתקדמות שלה מאוד חשובה לה וזה היה נראה רק שתקעתי אותה.
אחרי אינספור ריבים ומחלוקות היא ביקשה ממני לעזוב את הדירה לאחר שנה כי היא לא סמכה עליי שאהיה מסוגל להחזיק עבודה ולהשתתף בהוצאות עקב תוצאות השנה שקדמה לה. בגדול אני לא מאשים אותה, היא לא רצתה שאפריע לקצב ההתקדמות המאוד מהיר שלה.
אחרי שעזבתי יום אחד בעצבים את הדירה, בנקודה הזו הדברים קיבלו תפנית הרבה יותר שלילית כמובן.
החזקנו במשך עוד שנה בערך במצב הזה שבו אני לא גר איתה יותר.
היה קשה פתאום לחזור לבית אבל מצד שני זו הייתה הקלה גם בשבילי ולא רק בשבילה.
לא רציתי להמשיך ולהעמיס עליה.
היא המשיכה לדרוש לקחת 'הפסקה' כביכול ואני המשכתי לסרב בתקווה שאוכל עוד להציל את המצב.
יום אחד זה פשוט התפוצץ בטלפון ואמרתי לה שאני משחרר אותה. זה קרה בדיוק כשהתחלתי עבודה חדשה וטובה לעומת כל מה שהיה לי בעבר.
ראיתי את עצמי מחזיק שם תקופה ארוכה ביחס לעברי בעבודות השונות.
שום דבר לא עניין אותה בשלב הזה.
גם כשניסיתי להחזיר את אותו ניצוץ שאבד, בכך שיצאנו יותר ובילינו יותר מחוץ ל4 קירות, זה לא עזר.
מספר חודשים לפני היא הכירה מישהו שהתחיל איתה וביקש ממנה מספר והיא סירבה לו בטענה שיש לה חבר כי אני נכנסתי לתמונה וביקשתי ממנה שתתן לזה עוד סיכוי כי אני מרגיש את השיפור שחל בי.
היא נתנה לזה עוד מספר שבועות עד שהיא החליטה שוב שזה לא זה ושם זה התפוצץ בטלפון.

היום אנחנו חצי שנה אחרי.
לאחר הפרידה לא דיברתי איתה במשך חודש שלם.
לאחר חודש כשהרמתי אליה טלפון היא אמרה שהיא המשיכה הלאה ושהיא בקשר חדש.
ניסיתי כמה פעמים והיא ניתקה כל דרך שלי להגיע אליה.
יום אחד נסעתי לראות אותה ושם התברר לי בוודאות בעצם שהיא כן המשיכה ואני כבר ניחשתי מי הבחור.

היא לא סיפרה לי מי הוא כי סירבתי להאמין שהיא המשיכה כלכך מהר, למרות שידעתי תמיד שזה מה שהיא רוצה ושהיא מסוגלת לזה.

לאחר עוד מספר חודשים התברר לי עוד משהו שידעתי, שזה בעצם אותו בחור שהתחיל איתה ושסירבה לו בתחילה.
היא שמרה אותו בצד למקרה וזה יגמר סופית בינינו.

חצי שנה עברה ואני עדיין חושב עליה המון.
אנשים אומרים תמשיך הלאה זה יעזור, תצא עם אחרות.
לא עזר לי. יצאתי עם קרוב ל10 בחורות בזמן הזה ושום דבר לא עזר, אולי ממש מעט לתקופה של מספר שבועות.
אני עדיין מנסה להשיג אותה אבל אין לי כלכך דרך להשיג אותה ולנהל שיחה נורמלית.
ביקשתי שיחה בחגים ולפני יום כיפור באמת לשבת ולסגור את כל הפינות שם כי הניתוק עצמו הגיע דרך הטלפון. 5 שנים נגמרו בטלפון אחד מלא רגשות.

היא סירבה וסירבה לשבת וללבן את הדברים. אולי היאנמסתירה משהו שהיא לא רוצה שאגלה, זה כנראה זה. זה מה שחשבתי כי היא תמיד התקשתה להתמודד מול כאב ואמת. היא תמיד ברחה כך שהנחתי שגם הפעם היא בורחת מאמת כלשהי.

עד היום לא ישבנו ובאמת ניהלנו שיחה שבאה מרצון הדדי של שנינו. עד היום היא מסרבת לשבת ולדבר. אני לא ממש מבין את זה, אפילו שיש לה חבר כרגע אני לא מבין למה אי אפשר לדבר על כל זה. זה לא סטוץ או קשר סתמי, אלו היו 5 שנים בטוב וברע.
לא נציין את העובדה שכשהיא שיקרה והסתירה ממני דברים בשנים הראשונות ובעיקר בחודשים הראשונים, אני תמיד הייתי שם גם כשהתאכזבתי והתעצבנתי, תמיד הייתי שם. מעולם לא ניתקתי איתה קשר או כל אמצעי תקשורת, מעולם לא.

מה הסיבה שדווקא היא עשתה זאת??
אני אומנם הייתי תלותי מדי בעברי אבל האם זה מצדיק את זה? לא ששאלות אלו משנות היום, הן פשוט מציקות לי כי עדיין יש לי רגשות עזים אליה וכמיהה לחזור ולראות אותה מאושרת איתי.

רדפתי אחרי יותר מדי בחודשים לאחר הפרידה והרסתי כל סיכוי איתה, אם בכלל היה לי סיכוי, ככה היא טוענת, שהרסתי את הסיכוי הקלוש ביותר.
אני כבר חודשיים שהפסקתי לרדוף אחריה ביחס לחודשים שקדמו.
פעם בשבוע שבוע וחצי שולח לה מייל כי זו הדרך היחידה שעוד נותרה לי.

אני עדיין מחכה לאפשרות לחזור לשם ולתקן כל מה שנהרס בינינו. אני לא הייתי בסדר, ממש לא. למרות שלפי מה שכתבתי זה עושה רושם כאילו היא נטשה אותי אבל לא, היו לי בעיות חמורות של חוסק אמון.
בגלל חוסר הבטחון הרבה שהיה לי רז ובגלל חוויות לא נעמות מהעבר. לא היו בגידות, היו שקרים, נכון שזה לא שונה בהרבה. זו הסיבה העיקרית לחוסר אמון שהיה לי בה וחוסר אמון זה הרג כל טיפת רגש שלה אליי ובלי קשר למצב הלא פשוט בו הייתי.
היא תמיד אהבה אותי, מאוד מאוד אהבה.
האהבה שלה הייתה כלכך גדולה אליי שהיא לא ראתה את המגרעות הרבות שהיו בי אז.
היא תמיד תמכה בי ועזרה לי כשהייתי זקוק לעזרה כלשהי. היא תמיד הייתה שם בשבילי. מעולם לא הבנתי מדוע היא אוהבת אותי כלכך, מדוע היא מתעלמת מכל החסרונות שהיו בי והם היו רבים.
שנה וחצי לפני הפרידה בערך היא התחילה להשתנות, להיות קרירה ואדישה. תמיד שמתי לב לזה רק לא היה לי מושג מה עליי לעשות או שלא היו לי הכוחות לכך בגלל מה שעבר עליי. לא הייתי שם בשביל עצמי, איך אהיה שם בשבילה?!
צר לי מאוד על שלא הייתי שם בשבילה ושלא עבדתי קשה על מנת לגרום לה להרגיש גאווה בבן זוג שלה ושהוא מסוגל לפרנס לא רק את עצמו אלא גם אותה בנוסף. היא לא ראתה דבר מזה וזה מה ששבר הכל.
אני זוכר שהיא הייתה מדברת איתי על חתונה ועל מתי אני מוכן להתחתן. תמיד חשבתי שזה מאוד רחוק ממני וגם היום זה לא קרוב.
היא ידעה מה הדעה שלי בנוגע לנישואים.
תמיד רציתי אותה והייתי מוכן לבלות את שארית חיי איתה, לא עניין אותי באיזו דרך. נישואים מעולם לא היו המטרה או השאיפה, אבל ידעתי שאם איתה זה לא יקרה אז זה פשוט לא יקרה לי עם אחרת.
היא לעומתי הייתה די לחוצה לזה והכל כבר היה מתוכנן לה בראש, היא הייתה כמו ספר, הכל לפני החוקים, מתוקתקת להפליא. לא שהייתי רואה בזה דבר שהוא 100% חיובי כי יש בזה משהו קצת מאיים.

בקיצור חפרתי. עדיין חושב עליה ורוצה לתקן איתה.
אני לא סתם חושב עליה ורוצה עדיין, לא סתם זולגות דמעות מדי כמה לילות. אני יודע שהיא האחת שלי, האחת שלא הערכתי מספיק ושהייתי חלש מדי מולה, חשבתי שזה בסדר, היום אני מבין שטעיתי ושלא הייתי צריך לחשוף בפניה את כל החולשות שהיו בתוכי.
היום לי יש תוכנית ואני יודע מה אני רוצה להשיג בחיי, סוף סוף בחיי אני בטוח בנוגע למה אני רוצה לעשות בעתיד ובמה לעסוק.
יש לי מה להציע לה לאחר חצי שנה אבל כבר שכחתי כיצד לפנות אליה, כל שיחת טלפון מלווה בהתרגשות ובבחילות כאילו אני עומד לקראת מבחן, טוב זה סוג של;)

מה שבטוח, היום היא מסודרת והחתונה שלה בטוחה.
:/